415

שיחה א

פרשת האזינו

א. פרשת השבוע פותחת במלים: האזינו השמים ואדברה,

ותשמע הארץ אמרי פי. הטעם לכך שמשה רבנו אמר דבריו לשמים ולארץ הוא לפי שהשמים והאר משועבדים לבני ישראל. בשעה שבני ישראל עושים רצונו של הקב"ה - עושים השמים והארץ את רצונם של בני ישראל.

יתן הקב"ה שעתה, זמן הקבלה הטובה על להבא, תספיק ההחלטה הטובה, ואזי יעשו שמים וארץ את כל אשר ברצון נפשם האלקית של בני ישראל, וכשהקב"ה יתן גשמיות לבני ישראל יעשו הם את אשר ביכלתם.

ופירוש הדבר שיעשו מגשמיות - רוחניות, ויהי הדבר מתוך מרחב ומתוך שמחה.

(משיחת יום ב' דר"ה, תשט"ז)

ב. הביטוי "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" נמצא גם בישעיהו הנביא, אבל באופן הפוך: שמעו שמים והאזיני ארץ\.

המפרשים? מסבירים את הדבר בכך ששמיעה היא מרחוק והאזנה - מקרובי. משה רבנו, שהיה קרוב

לשמים מלארץ, אמר, לכן: האזינו - השמים, ותשמע - הארץ, ואילו ישעיה, שהיה קרוב יותר לארץ, אמר: שמעו - שמים, והאזיני - ארץ.

ג. משה רבנו היה - "נשמה דאצילות", כלומר: גם בהיותו כאן למטה היה בדרגת עולם האצילות, וכפי שמוסבר ברמב"םי, בקשר למעלת נבואת משה לגבי נבואת שאר הנביאים, שכל הנביאים היו זקוקים להתפשטות הגשמיות בשעת נבואתם, לפי שגופם הגשמי היווה הפרעה לנבואתם (שהיא גילוי של עולם האצילות), ואילו משה לא היה זקוק להתפשטות הגשמיות, לפי שגופו הגשמי - לא זו בלבד שלא הפריע לאלקות, כי אם אף, יתר על כן, היווה כלי לאלקות, כי "שכינה מדברת מתוך גרונו"*.

זה גם טעם לשוני שבין כל הנביאים לבין משה רבנו בכך שכל הנביאים נתנבאו ב"כה" - בריאה, יצירה, עשיה ומשה נתנבא ב"זה" - אצילות.

לפיכך, כשדיבר משה רבנו לשמים (אצילות) - התבטא בלשון "האזינו", לשון של קירוב, וכשדיבר לארץ, הכוללת את עולמות בי"ע בכלל