405
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
ראש השנה
יש משל ממורנו הבעלדשםדטוב? לגבי ענין השופר: כבן שצועק - אבא, אבא, הצילני!
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בשם רבותינו הקודמים, שפעם שלחו למסור לצבור בבית המדרש, שאין העיקר כאן: "אבא, אבא, הצילנ?" כי אם: "צועק".
פירוש הדברים: יש כאן שני ענינים - א) הצעקה עצמה, ב) תוכן הצעקה. אין העיקר, איפוא, תוכן הצעקה כי אם הצעקה גופה5.
התוכן הכלול בצעקה אינו שוה תמיד, אבל הצעקה עצמה יש לה מקום בכל אחד מישראל. כל יהודי צועק, אם בקלא פנימאה דאשתמע (=בקול פנימי הנשמע) או בקלא פנימאה דלא אישתמע, אבל בנפשו פנימה הוא צועק.
וזה ענין התקיעות, וזה מתקבל למעלה.
כפי המשל שהמשיל הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב, לילד שנפשו חשקה בתפוח ואביו סירב לתת לו - מיהר הילד ובירך על התפוח, והיה אביו נאלץ לתת לו את התפוח.
למעלה - הקב"ה רוצה לתת, כביטוי?: "יותר ממה שהעגל רוצה לינק" כו', וכך גם לגבי למעלה נאמר: "למעשה ידיך תכסוף":, הקב"ה רוצה שיעבדוהו.
- בשעה שבני ישראל מברכים "שומע תרועת עמו ישראל" ו"ברחמים", והרי, לפי ההלכה, ספק ברכות - להקל, הרי אם פסקו אנשי כנסת הגדולה שיש לברך ברכה זו - פסקו ממילא שהקב"ה מקבל תרועת עמו ישראל - הצעקה של בני ישראל, התקיעות - ברחמים.
ומשום שהקב"ה מקבל תרועת עמו ישראל ברחמים - באה "המשכה" לכל בני ישראל, לכל אחד ואחת, בכל הענינים שהם צריכים, הן ברוחניות והן בגשמיות, בבני, חיי ומזוני.
הערות
- 1. שיחות 19
- 2. א. המשנה אומרת לגבי ראש השנה: מצות היום - בשופר'.
- 1. ראש השנה כו, ב.
- 2. מובא בהמשך וככה תרל"ז אות ע. 3 ראה ספר המאמרים - קונטרסים - עמוד 642.
- 5. והרי דברים אלו אמורים כשאין האב רוצה לתת - כל שכן כאשר האב רוצה לתת, ואי-הנתינה אינה אלא כדי לבחון את פקחות הילד - אז ודאי שכך הדבר.
- 6. וכיון שהקב"ה נותן מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה - הרי הבני, חיי ומזוני ה"נמשכים" הם - רויחי.
- 7. הרי כל זה כלול בלשון: "לשנה
- 4. פסחים קיב, א.
- 65. איוב יד, טו.
- 6. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן קפד, א. ראה גם אגרת התשובה פרק יא.
מצוטט ב־2 עמודים
- כתר שם טוב קצד לקוטי שיחות ח"ב ע' 405
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ב ע' 405
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.