395

לבבך ואת לבב (זרעך)%:, שהיא היסוד לכל הקוים. וכדוגמת אמירת "מודה אני לפניך" בראשית עבודת היום, כשאדם פונה אל ה', והדבר מגיע לדרגת "לפניך", דלא אתרמיז בשום אות וקוץ, וזו ההקדמה לכל הקוים.

וע"י העבודה של אלול באים לגאולה הרמוזה בראשי התיבות להוי' ויאמרו לאמר אשירה, ראשי תיבות - אלול .

כל זה הוא כלל העבודה של חדש אלול - ההכנה לתשרי, והעיקר שבו הוא בשבת שלפני תשרי, דמיניה מתברכין כולי יומי של השבוע ובכללם יום ראש השנה, שבת מברכים - למעלה - של תשרי.

יעזור ה' שתהא הכניסה לשנה החדשה בשמחה, ותהא שנה טובה ומתוקה בכל המצטרך.

(משיחת ש"פ נצביטדוילך, תשט")

ט. ב"סליחות" אומרים: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. הצדק עם הקב"ה, ככתוב: צדיק ה' בכל דרכיו*, ולנו, משום הענינים שנעשו במשך השנה שלא כפי הרצוי, בושת הפנים.

לפי הפירוש של "לך ה' הצדקה" - שהצדק הוא עם הקב"ה - היה צריך להיאמר: "לך ה' הצדק. ומשום מה נאמר: לך ה' הצדקה, ביטוי שיש לו גם משמעות של נתינת צדקה (לעני)?

ההבדל בין צדק לבין צדקה הוא: צדק הוא נתינת זכויות המגיעות לזולת, זו הנהגה צודקת, ואילו צדקה היא - מתנת חנם. לא זו בלבד שלא מגיע לו תשלום לפי הדין, אלא שאף בדרך מתנה אין מגיע לו הדבר, שכן על מתנה נאמר: "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה - לא הוה יהיב ליה מתנתא"? (= לולא עשה לו קורת רוח לא היה נותן לו מתנה), ואילו ההשפעה האמורה אינה אלא ענין של צדקה, מתנת חנם.

לפיכך אומרים: "לך ה' הצדקה", ביטוי שיש לו שני פירושים, שכן גם כאן הכוונה היא לשני ענינים: הקב"ה צודק בכל דרכיו ולנו בושת הפנים, ואז מרגישים כי מבחינת הצדק אין מה לדרוש, אלא שמבקשים צדקה, וכביטוי ב"סליחות": פנים אין לנו פניך לחלות, צדקה לך לבד נבקש.

לאמתו של דבר היתה אפשרות לדרוש על-פי הדין, שכן "כל ישראל בני מלכים הם"*, ובן"מלך, משום שאינו רגיל בעבודה, וכן משום חשיבותו כבן"מלך - כל עבודה שהוא עושה, ואפילו דבר פעוט, הוא ענין גדול עבורו, עבודה קשה, ומגיע לו על כך תשלום גדול.

מדרגה נחותה, מאור השייך לעולמות, לשם מגיעה אתערותא דלתתא, והוא