391

6 לקוטי ה'". נהפך הוא לקדושה, עד שהשימוש בו עשוי להיות עבודת ה' יתברך. במצות הבכורים, כפשוטה, שהיתה בבית המקדש באה לאחריה הברכה? שיזכה לקיים בשנה הבאה פעם נוספת את המצוה בשמחה:. כך גם עתה: השימוש והניצול של הנכסים שה' נותן בצורה שה' דורש - מביאים את ברכת ה' יתברך לקיים גם בשנה הבאה מצוה זו במדה גדולה בהרבה וביתר שביעת רצון ושמחה, שהרי צריך להיות מעלין בקדש?. (קובץ ליובאוויטש, שנה ד, חוברת ב', עמ' 49)

ב. לפני ראש השנה:, וכן לפני חג השבועות, קוראים את התוכחה. לפני חג השבועות - בפ' בחוקותי, ולפני ראש השנה - בפ' תבוא. אלא שלאחר פרשה זו נקראת בתורה פרשה נוספת: לפני חג השבועות - פ' במדבר, ולעתים גם פ' נשא, ולפני ראש השנה - פ' נצבים, ולעתים גם פ' וילך, כדי להפסיק בין התוכחה לבין החג.

טעם לדבר, לפי שהתוכחה אינה ענין של עונש ח"ו9, כי אם ענין של טהרת וזיכוך הכלי, ומשום כך היא נקראת לפני חג השבועות וראש השנה

כי כשם שבגשמיות הרי לפני שמכניסים לכלי, דבר חשוב ויקר - יש תחלה לרחוץ את הכלי, לכלות קללותיה, כלשון הש"ס? - כך גם ברוחניות.

לכן, לפני ההתגלות של מתן תורה ולפני ההתגלות של ראש השנה, שהרי בכל ראש-השנה נמשכת המשכה חדשה שלא היתה מעולם*, ופירוש הדבר שגם בזמן שבית המקדש היה קיים לא היתה המשכה כזו, הרי כדי לקלוט את ה"המשכה" - חייבת להיות טהרת הכלי תחלה.

כלומר, למרות שלשעה קלה הרי הם יסורים, ובפרט לגבי בן"מלך, שהוא נוסף לכך בן יחיד (שכן כל בני ישראל הם בנים יחידים של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא), והרי כל דבר קטן שאינו כשורה אינו מסוגל לסבול (ולפיכך מפסיקים בפרשת נוספת, כנ"ל) - עם זאת כדאי לאבינו אב הרחמן, ואפילו אב הרחמים', שלשעה קלה לא יהיה כל-כך חלק, משום השי היקר שיתן לאחר מכן.

ג. ההבדל בין התוכחה שבפ' בחוקותי, הנקראת לפני חג השבועות, לבין התוכחה שבפ' תבוא, הנקראת לפני ראש השנה, הוא שבתוכחה של פ' בחוקותי ישנן מ"ט קללות, ובפ' תבוא - צ"ח, פי שנים.