388
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אדמו"ר< שאין זה יום הולדתו בגופו בלבד, אלא אף יום הולדתו בנשמתו. כן היה ח"י אלול יום התגלותו של הבעש"ט, כעבור שנים רבות, יום התגלות החסידות הכללית.
לאחר מכן הופיע כ"ק אדמו"ר הזקן והביא את הדברים לידי הבנה והשגה, חסידות חב"ד, וגם יום הולדתו שלו היה בח"י אלול.
משמעות הדברים היא, איפוא, שח"י אלול, גילוי תורת חסידות חב"ד, מכניס רוח חיים בכל עניני העבודה של אלול, והרי ה"חיות" קשורה בשמחה, כידוע.
ברם, ה"עבודה" של חדש אלול היא הרי תשובה, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, הנעשית במרירות - כיצד, איפוא, אפשרית יחד אתה השמחה, שהיא ניגודה של זו?
אלא שזה הסבר הדברים: מלבד זאת שבהתאם לפסק הרמב"ם3 צריך אדם לעשות כל מצוה בשמחה, על שהוא מקיים רצון הבורא [והרמב"ם מסביר רעיון זה במשמעות הפסוק "תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה"':], ואם כן - מאחר שהתשובה היא מצוה5 - צריכה גם היא להיעשות בשמחה, הרי כאן השמחה היא כתוצאה מענין צדדי, לא משום הענין של המצוה עצמה. האדם שמח לפי שהוא מקיים
- מצוה, משום שבכך הוא מקיים את הרצון העליון.
אך ח"י אלול, תורת החסידות, חידש שבתשובה עצמה, שבאופן כללי היא מרירות, יש בה שמחה. ח"י אלול פירושו שה"חיות" היא בענין אלול עצמו, והשמחה אינה סותר למרירות.
- כפי שאומר אדמו"ר הזקן בתניא*, לגבי ענין התשובה: "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוא תקיעא בלבאי מסטרא דא" (=בכיה תקועה בלבי מצד זה וחדוה תקועה בלבי מצד זה), בו בזמן ובענין אחד אפשריים שני כיוונים הפכיים. וכפי שהוא מסיק שם שגם בזמן של "ירגיז וכו'" ומרירות, מבחינת הנפש הבהמית, בה בשעה על האדם להיות בשמחה מבחינת הרגש הנפש האלקית והבטחון הגמור ש"לא ידח ממנו נדח"? ו"לעולם גו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"5, שלפיכך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
מובן, איפוא, שהשמחה כאן מקורה בעצם התשובה. באותו הלך רוח של התשובה עצמה - של מרירות ו"ירגיז על היצר הרע" - ישנה השמחה על שהנפש האלקית שבה אל ה'.
?א כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר** על הימים שמח"י אלול עד ראש השנה,
הערות
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשט"ו. לקו"ש ח"ב ע' 388
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.