385

ג. הענין כפי שהוא לגבי עבודת האדם:

בשעה שיהודי בונה בנין חדש - אין די בגדרים שהיו לו קודם לכן אשר עלדידם עמד בכל הנסיונות. עלול להיות "והתברך בלבבו - שלום יהיה לי", כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא"', אך עליו לדעת שמאחר שהוא עובר לבית חדש - מוטלת עליו "עבודה" חדשה, ועליו לדאוג שיוכל לעמוד בנסיונות החדשים העלולים להיות בעבודתו החדשה.

כשאדם יוצא מכתלי בית המדרש לרשות הרבים, שאז מתחילה לדידו "עבודה" חדשה, והוא נתקל בענינים שלא היה לו כל מגע אתם עד עתה,

יום, שהרי בתחלתו של יום צריכה להיות עבודת התפלה ולאחריה למוד התורה, וכשאדם יוצא מד' אמות של תפלה ומד' אמות של הלכה אל ל"ט המלאכות, עובדין דחול -

עליו לעשות מעקה כדי לשמור שעניני העולם והעובדין דחול יהיו כפי הראוי, כדי שלא יהיה בהם "דמים בביתך" ו"יפול הנופל".

כשם שבגשמיות צריך המעקה להיות גבוה מן הבית, ואף גבוה מגג הבית, כך גם ברוחניות צריך להיות ה"מעקה" ממקור נעלה יותר, סיוע מדרגה עליונה יותר.

לפיכך יש מקום, ואף צורך, לברך על עשיית מעקה. שכן - כיצד אפשרית עשיית מעקה? איך מסוגל אדם להביא את ה"מעקה" מדרגה נעלית מן הדרגה בו הוא עומד?

לשם כך יש צורך ב"ברכה", לפי פירוש. רז"ל\': "ברכה" - מלשון: המבריך את הגפן, כלומר: "המשכה" - ברוך אתה הו": הו", הנעלה מן העולם, ע"י אלקינו (גבורה, צמצום אלינו), הוא בא לידי המשכה לבחינת מלך העולם, ומתוך כך נעשה "וצונו", מלשון: צוותא והתחברות, לעשות מעקה - מתוך כך בא הכח והאפשרות לעשות מעקה גבוה עשרה טפחים - על גג עולם הבריאה שהוא קרקע עולם האצילות, ככתוב בכתבי האריז"ל.