378

כשנראה לו שהסימן קיים אסור לו לסמוך על עצמו וטעון הוא בירור נוסף.

ת. ב"לקוטי תורה" מופיע משל להסברת ההבדל בין חודש אלול לבין תשרי: אלול נמשל לתקופה בה נמצא המלך בשדה לפני בואו העירה, ותשרי - לתקופה בה נמצא המלך בהיכלו.

בשעה שהמלך נמצא בהיכלו אין אפשרות לכל להכנס אליו, ויש צורך בהכנות רבות לכך, ואילו כשהמלך יוצא לשדה, אל העם, הרי למרות שאינו מופיע שם במלוא תפארתו וגדולתו כבהיכל מלכותו - ישנו, דוקא משום כך, היתרון בעובדה שכל אחד רשאי לדבר בעצמו אל המלך והמלך מצדו מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות ומקבל בקשתו.

באלול מופיע הקב"ה לפני כל איש ישראל, ובאפשרותו של כל אחד למסור לו את בקשתו, כפי שהדבר מוסבר ב"לקוטי תורה" באריכות.

ברם, מובן שבשעה שהמלך נמצא בשדה יש צורך בזהירות יתרה, שכן מאחר שהאדם שרוי במעמדו ומצבו ועִם זאת מופיע לפני המלך ומקבל את בקשתו, ויתר על כן - הוא מראה לו סבר פנים יפות - עלול זה לטעות ולחשוב שרצוי לו להשאר במצצבו,

והוכחה לכך שגם במצבו מופיע לפניו המלך.

- כשהמלך בהיכלו - אין מקום לטעות, שכן אין מכניסים לשם אלא מי שהשלים את כל ההכנות הדרושות לכך, וגם אותו מכניסים רק במדה שהוא ראוי לה, כלשון הגמרא: "הראוי לחצר - לחצר, הראוי לגינה - לגינה, הראוי לביתן - לביתן". אך בשעה שהמלך בשדה, אפשר בקלות להיתפס לטעות, ויש, על-כן, צורך בזהירות יתר.

ט. אף בחודש אלול כן. העובדה שהקב"ה מופיע לפני כל אחד, מבלי להתחשב עם מצבו, ומגלה לו פנים שוחקות - יש בה יתרון גדול בכך שכל יהודי מסוגל לקלוט אלקות. אך דווקא משום יתרון זה יש צורך בזהירות יתר לא להיתפס לטעות שאפשר להשאר במצב זה, וכהוכחה לכך: העובדה שלמרות שהאדם נתון בעובדין דחול, ל"ט מלאכות (הרי חודש אלול אינו יום"טוב) - ניתנת לו מלמעלה התגלות שלש-עשרה מדות הרחמים, וכמאמר הגמרא?': "מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ, ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי'", שמקורן בשם הוי' שלמעלה מן ההשתלשלות.