377

ה. ב"תורה אור"5 מדובר על ר' חנינא בן תרדיון שעשה שני דברים, מעשה אחד השייך ל"קו" החסד, ומעשה שני השייך ל"קו" הגבורה, ואת שניהם קיים באופן שוה - מתוך כך יובן שעשה זאת לא מחמת טבעו, כי אם כתוצאה מ"עבודתו", שכן אילו היה זה מחמת הטבע, לא היה מסוגל לעשות שני הדברים בחיוניות שוה.

זו גם משמעות הנאמר לגבי אברהם אבינו, ודוקא בעת נסיון העקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"*. - הנסיונות הקודמים היו כולם ב"קו" אחד, קו הימין, כך שאי אפשר היה לדעת אם אין מקורם בטבעו. אך כשהיה נסיון זה והביא את יצחק לעקידה עד שרצה לבצע בו את אשר רצה, והרי דבר כזה שייך לקו הגבורה - אז "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אז הוברר גם ביחס לנסיונות הקודמים שמקורם ב"עבודה".

1 זה הסימן של "מפרסת פרסה": כשאדם עוסק ב"קו" אחד בלבד "קיומא דחד סמכא", עלול להיות שהדבר בא משום טבעו והרגלו, ואילו הסימן לבהמה טהורה הוא - "מפרסת פרסה", כשהיא מופרסת לשני הכיוונים, לימין

ולשמאל. אדם יוצא מטבעו והרגלו ומבצע את שליחות האדם העליון, בכל מטרה אליה הוא נשלח.

ההלכה של "מפרסת פרסה" היא שהסדק יהיה מלמעלה ומלמטה, ואם לאו אין זו בהמה טהורה?. עובדת ההתעסקות בשני הקוים אינה צריכה להיות בבחינה חיצונית בלבד. כשהדבר אינו אלא בחיצוניות בלבד ואילו בפנימיות שרוי אדם זה ב"קן" אחד בלבד - הרי זה "לא תאכלו", אין כאן העלאה והתכללות. דרושה חציה בפנימיות וגם בפועל, לכל העומק, ואז "תאכלו", נוצרת ההתכללות, עד לידי "ובו תדבקון".

על אף זאת, הרי מאחר שהאדם בא במגע עם גשמיות, הקשורה בחומריות, אסור לו לסמוך על עצמו גם כשהוא רואה "מפרסת פרסה", ודרוש סימן נוסף: "מעלת גרה", "ללעוס", לבדוק ולברר שוב ושוב.

ז. ההוראה מן האמור לגבי "עבודה" בפועל - והרי הדבר ניתן ללמוד ממטה למעלה וממעלה למטה - היא:

כשם שכאשר אדם ניגש לאכול מן הבהמה עליו לבדוק אם יש לה סימני טהרה, ואם לאו - אסור לו לאכול ממנה, כך בכל ענין בעולם הזה שאדם מתכונן לעשות, עליו לבדוק את הסימנים: עליו להיות בטוח שאינו עושה זאת למלאות תאות נפשו, ואף