376

שאר פרטיו - הדצ"ח שבו - שיהיו גם הם בהתאם למדבר שבו, וייכללו בו.

הוא הדבר לגבי הדומם, צומח, חי - הכלליים - שהאדם משתמש בהם והם נכללים בו - תכליתם להיכלל במדבר שבאדם דוקא, מתוך כך שהאדם ינצלם בהתאם לענין וחשיבות האדם.

ג. מהותו האמתית של האדם היא "אדמה לעליון": כביכול, לאדם העליון שעל הכסא שהוא האדם האמתי, אמיתותה של מעלת המדבר. חשיבותו של האדם בכך ש"אדמה לאדם העליון", ולפיכך הוא נקרא בשם "אדם".

יתרונו של האדם - לכשייכלל באדם העליון מתוך כך שיבצע שליחות האדם העליון, כפי שמוסבר בלקוטי תורה שע"י קיום שליחות האדם העליון נעשים כמותו, זו ההיכללות באדם העליון.

יש בזה סדר והדרגה: תחלה מתבטא הדבר בדרגה נחותה, ולאחר מכן בדרגה נעלית יותר, עד שהאדם מביא עצמו לידי התכללות מוחלטת באדם העליון, כפי שהוסבר לעיל (במאמר) שתחלה באה העבודה של "אחרי הו" אלקיכם תלכו", אחרי, בבחינת אחוריים בלבד, עד שמגיע האדם לתכלית ההתעלות - "ובו תדבקון", בה אין הוא מהוה מציאות לעצמו, כי אם דבוק לגמרי, עד שנהיה כדבר אחד.

ראה שיחות 1

- דוגמת דרגת משה רבנו שאמר: "ונתתי עשב" לפי שהיה בטל לגמרי, מבלי שהיה מציאות לעצמו, "ונחנו מה", שכינה מדברת מפומא דיליה*, והיו אלה דברי השכינה באמצעות חמשה מוצאות הפה שלו, וזו דרגת "ובו תדבקון" -

וכפי שהדבר באדם עצמו, כך הדבר בדצ"ח בהם הוא משתמש, שתכליתם להיכלל באדם העליון.

ד. כדי שתהיה אפשרות זו של נטילת בהמה, והרי "רוח הבהמה היורדת היא למטה", וליצור בה העלאה והתכללות, בניגוד לטבעה לרדת למטה, התכללות באדם התחתון תחלה ובאמצעותו גם באדם בעליון - זו הדרך הארוכה למן "אחרי הוי' אלקיכם" עד "ובו תדבקון", והרי כל הדרכים בחזקת סכנה,

- כדי שתהיה האפשרות לעבור כברת דרך זו נתנה לנו התורה שני סימנים המורים לאדם אם מבצע הוא עבודתו כפי הראוי?

אם עוסק הוא בדברים הגשמיים של דצ"ח לשם שמים ולעבודת הוי', שאז גורם הוא להם העלאה והתכללות, כאמור, "אשר תאכלו", או אם אינו עושה זאת כפי הראוי, אין הוא עושה הדברים לעבודת הוי' כי אם משום טבעו והרגלו, שאז אינו יוצר בהם העלאה, אלא היפוכה, ואז - "אשר לא תאכלן".