373

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

58 לקוטי ד. מהחזקת העולם ל"מדבר גדול" - עלולה להסתעף ירידה נוספת: לא "מדבר גדול" בלבד, כי אם גם - "והנורא".

מובנו של "גדול" הוא שהלה גדול ממנו, אבל מציאות בפני עצמה של מיעוט, לפחות, מהוה גם הוא. "נורא" - פירושו שהוא ירא מן הלה, משום שהוא סובר שיש לו שליטה וממשלה עליו.

- כשהוא מחשיב את העולם ל"גדול" בלבד - הריהו מתרשם מן העולם רק בשעה שהוא בא במגע עם העולם ועם עניניו, משום שהוא מכיר בגדולתו, ואילו כשהוא נמצא בד' אמותיו הוא מחזיק את עצמו איתן.

ברם, כשהוא רואה את העולם כ"מדבר גדול ונורא" - הרי גם כשהוא שרוי בד' אמותיו, כשהוא נמצא בביתהכנסת, בישיבה או בביתו, אף אז ירא הוא מן העולם, מפחד הוא לקיים תורה ומצוות בגלוי, הוא חושש שמא ידע העולם מזה, ומה יאמרו הגויים?

ה. מכאן עלולה לבוא ירידה נוספת: "נחש".

בספר ערכי הכינויים? נאמר ש"נחש - ארסו חם", ומשמעות הדבר כאן שהאדם מתחיל להתלהב בהתלהבות חום העולם, ומתוך שהוא נתון בהתלהבות העולם -- מתמעטת התלהבותו בקדושה.

ומכאן - ירידה גדולה יותר: "שרף".

התלהבותו לעולם גוברת במדה כזו עד שלא זו בלבד שהיא ממעטת את התלהבותו לקדושה, אלא שהיא אף שורפת לגמרי את התלהבות הקדושה.

ומזו - ירידה גדולה ממנה: "עקרב".

על עקרב נאמר ב"ערכי הכינויים"* ש"ארסו - קר".

דבר זה גרוע מנחש ושרף, שכן כשיש לאדם חום והתלהבות, למרות שהיא לעניני העולם, משמש הדבר הוכחה לחיוניות והתלהבות של קדושה. ברם, כשהוא קר, דבר המשמש סימן להיפוכם של חיים, גרוע הוא פי כמה. וכדוגמת גריעותו של עז לגבי שור נגח?.

מכאן עלולה להסתעף ירידה גדולה הימנה: צמאון אשר אין מים. אפילו כשמלמעלה מעוררים אותו, באמצעות בת"קול וכדומה, כמוסבר בתורת החסידות, עד שמתעורר בו צמאון - גם אז "אין מים", "מים - זו תורה"?י. אין הוא יודע למה הוא צמא, כיון שהתרחק כל כך עד שאין לו כל שייכות ואינו יודע מכל מציאות של קדושה.

ממה מתחיל כל זה?

- מן "המדבר הגדול", מן העובדה שהוא מחשיב את המדבר - העולם, ודבר זה מהוה השלב הראשון בכל הירידות עד: "וצמאון אשר אין מים".

מזה מובן שכדי לתקן את כל

8 שם.

הערות

  1. 7. לבעל המחבר ספר סדר הדורות מע' נחש.
  2. 2. שיחות
  3. 9. ראה קונטרס התפלה פרק ח.
  4. 0. בבא קמא יז, א ושם נסמן (בשינוי לשון).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.