372

אשר אין מים"?. כאן פרטים שונים אודות המדבר, וגם אודות הגלות הנוכחית, וכפי שהוסבר לעיל, מהווה פירוט תנאי הגלות מעין נחמה, שכן בידיעתם נדע את אשר עלינו לרפא, כדי לצאת מן הגלות אל ארץ טובה ורחבה.

ג. המושג "מדבר" מציין מקום שאינו מושב אדם. "המדבר הגדול" - הוא, איפוא, כשהחלק הבלתי מיושב גדול ממקום מושב בני אדם.

"אדם" מוסב לבני ישראל: "אתם קרוים אדם", וכפי שהשל"ה מסביר: "אדם" מלשון: אדמה לעליון. בני ישראל דומים לאדם העליון שעל הכסא.

- "המדבר הגדול", החלק הבלתי מיושב באדם גדול מן החלק המיושב באדם, כפי שנאמר': "כי אתם המעט מכל העמים", בני ישראל מהווים המיעוט באומות. גם בבני ישראל עצמם הרי היהודים שומרי התורה והמצוות כפי הראוי - אינם מהווים, לעת עתה ולפי שעה, הרוב.

המלה הראשונה בה מציין הכתוב את הגלות היא: המדבר-הגדול. הגורם הראשון, השלב הראשון של הירידה, בו מתחילה הגלות - היא העובדה שמחשיבים את העולם שמסביב לגדול. רואים את ה"ישוב" - יהודים ויהדות -

כשטח מועט, ואת העולם שמסביב, את מדבר העמים, לשטח גדול, לגוף יותר גדול מן היהודים.

לאמתו של דבר אין כל גוף שבעולם מסוגל לשלוט על יהודים. אדרבה: הכל בטל לגבי בני ישראל, כאמור בהפטרת השבוע: והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, וכמאמר הגמרא5 לפסול*: "וראו כל עמי הארץ גו' ויראו ממך" - "אלו תפילין שבראש". כשעל הראש ישנו ל"שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד", כשהשכל מוקף בידיעה שהקב"ה הוא השליט היחיד על העולם כולו - הרי "וראו כל עמי הארץ - ויראו ממך", הכל בטל לגבי זה.

אבל, כשאדם עורך חישוב של "המדבר הגדול" ומייחס חשיבות לעולם, כשהוא טוען שהעולם גדול ואילו הוא קטן - הרי שואל הוא ממילא: "מי יקום יעקב כי קטן הוא".

עצם השאלה, מתן החשיבות לעולם, יוצר את הגלות, את ההעלם וההסתר, את האפשרות שהעולם ישלוט עליו. זו ראשית הגלות.

אך כשאדם זוכר ש"אתה בחרתנו מכל העמים כו' ורוממתנו" - אינו מתרשם מאיש, בידעו שבני ישראל הם מורמים מן הכל, ולא קיימת לדידו גלות. הקב"ה נותן לו פרנסתו, באפשרותו לנהל את התעסקותו לפי דרכי התורה ונשאר לו פנאי לקביעת עתים לתורה.