358

6 לקוטי הטעם לכך הוא - משום שדוקא מתוך הירידה עצמה, מתוך שהחלו בני ישראל לבוא במגע עם דברים גשמיים, בדרגות נחותות, ניתנה ההזדמנות לביצוע הכוונה האמתית, בנין מנוחה ונחלה.

נמצא שתוכן שבת פ' דברים מציין שני ענינים הפכיים: א) ירידה גדולה. ב) דוקא מתוך הירידה - באה אמיתיות העליה.

וענין זה גם בשבת חון - שני ההפכים: מצד אחד חלה שבת זו ב"תשעת הימים", ויתרה מזו - היא השבת שלפני תשעה באב, זמן החורבן, ואילו מצד שני - דוקא ע"י הירידה עתידה לבוא תכלית העליה, כפי שנאמר בשם הרב הקדוש הרלוי"צ מברדיטשוב נ"ע שבשבת חזון מראים את בית המקדש השלישי, זה שנעלה מקודמיו, יבנה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.

(משיחת שבת חזון, תשט"ו)

ב. ובר כבר פעם על כך שהעצבות של "בין המצרים" אינה צריכה להיות בשבת, כי בשבת חייבת לשרור שמחה*. יתר על כן: בשבת זו צריכה להיות שמחה יתרה מבשבת אחרת, כדי שלא ייוצר חשש שהעדר השמחה בא משום "בין המצרים".

דברים

הסבר הדבר לפי בחינתו הפנימית - הוא: שבת היא מעין לעתיד לבוא - יום שכולו שבת - ומאחר שהגאולה העתידה תהיה הרי במדה שלא יישאר כל רושם של הגלות, אין מקום, לפיכך, בשבת לענין בית המצרים.

אלא שהאמור מהוה הסבר לכך שבשבת אין צריכים להיות ענינים שהם היפוכה של שמחה. ההסבר לכך שבשבת זו צריכה להיות שמחה יתרה מבשבתות אחרות - הוא:

ידוע הרי שהגאולה שלאחר הגלות מביאה למצב נעלה מכפי שהיה לפני הגלות, שכן אם להחזיר את המצב לקדמותו - מה היה צורך בגלות? וכפי שידוע הענין של "סותר על-מנת לבנות": הבנין שלאחר הסתירה גדול מכפי שהיה לפני הסתירה.

- הדברים אמורים, באופן כללי, ביחס לכל גאולה מגלות: המצב לאחר הגאולה נעלה מכפי שהיה לפני הגלות. כלומר - אפילו גאולה שיש אחריה גלות, כגאולת מצרים, גם היא נעלית מכפי שהיה לפני הגלות, משום בירור הניצוצות שבגלות, דבר המהווה את מטרת הגלות.

- כל שכן הגאולה העתידה, שהיא גאולה שלמה ואמיתית שאין אחריה גלות - ודאי הדבר שגאולה זו יוצרת אור חדש לגמרי, מהות חדשה, שבה אין כל מקום לגלות. אור זה לא היה לפני הגלות, שהרי רואים אנו שלאחר מכן באה הגלות, ואילו בגאולה העתידה "יומשך" ענין עילאי בהחלט, עד שלא יהא אחריו מקום לגלות.