352

וזו ההוראה מענין המסעות: לא להסתפק בדרגה העכשוית, כנ"ל.

1 מצד שני קיימת הוראה מענין המסעות: אפילו כשאדם נמצא בשפל המצב ובדרגה הפחותה ביותר - אל יתיאש לעולם, שכן ע"י עבודה ישנה תמיד האפשרות לצאת ממצבו בו הוא נמצא ולהגיע לשיא של הדרגות הנעלות ביותר.

אל יאמר בלבו: כיון ששרוי אני במצב שפל כלדכך - שהרי "ידע אינש בנפשיה" - הרי כל עמלי לחנם - כלפי כך באה הוראה בענין המסעות, שאף במסע אחד בלבד אפשר לצאת מ"מצרים" ולהגיע ל"ארץ טובה ורחבה" (לגבי הדרגה הנוכחית, ומתוך כך להמשיך וללכת עד לשיא ההתעלות).

ואם אז - כשבני ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה:', והיה אז לפני מתן תורה כשעדיין היתה קיימת הגזירה שלא איפשרה חיבור "רומי" ו"סוריא"'' - הרי ע"י המסעות הגיעו אל ארץ טובה ורחבה,

- כל שכן עתה, שככל שתהא נחותה הדרגה בה נמצאים - הרי העבודה קלה בהרבה, כיון שנותרו פכים קטנים בלבד, ובמיוחד כשישנה נתינת כח לדבר ממתן תורה כאשר "עמד וביטל הגזירה" ואפשרית התחברות עליונים ותחתונים, ובמיוחד

מטות ומפעי שיחות ₪

כשישנו ענין של התקשרות בין רבי לבין חסידים, והרבי - כ"ק מו"ח אדמו"ר - מקשר את בני ישראל עם עצמותו ית' - ודאי הדבר שבכוחו של כל איש ישראל לצאת ממעמדו ומצבו, ולהגיע לארץ טובה ורחבה, עד לירדן יריחו, גילוי המשיח "דמורח ודאין"+*, תכלית המרחב.

לפי זה יובן גם הקשר בין פרשיות מטות ומסעי לימי "בין המצרים", שהרי הקביעות היא כך שפרשיות מטות ומסעי נקראות תמיד בבין המצרים:

הדבר יובן לאחר הסברת הענין של "סותר על-מנת לבנות". כוונת הסתירה היא לשם הבנין, כדי לבנות אחר הסתירה בנין משובח יותר. כמאמר הבעל שם טוב לפסוק*' "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע": ע"י עת צרה עצמה תבוא הישועה, ודבר זה הוא התכללות של שני ענינים הפכיים. לפיכך נקראות פרשיות מטות ומסעי, כי הענין של מטות הוא - התכללות, כפי שהוסבר במאמר שנאמר לפני שעה, והענין של מסעי הוא - היציאה מ"בין המצרים", וההוראה שבכל דרגה בה עומד האדם אין לו להתרשם, ואדרבה: מתוך הצרה גופה תהיה הישועה, לבוא ל"ירדן יריחו".

- זה גם התוכן של "מנחם אב" לשון של נחמה, שכן, לאמתו של דבר, הכל לטובה כמשל האב המכה את בנו