341

ולצורך זה עוסק הוא בענינים תחתונים - הרי גם באותו רגע עצמו אין בדבר משום ירידה, כי אם - עליה, עד כדי כך שבלעם בעצמו, מיוצאי חלציו של לבן, שהיה שתום העין, רואה -

"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". 3 הענין האמור - מבחנת

עבודת ה' הוא:

כשמתעוררת טענה שמפני ירידת הנשמה בגוף יש, גם על פי התורה, לעסוק בגשמיות, והרי פרנסת בני הבית היא מצוה וחובה <, כך שלפי זה יש להכין עניני התעסקות וכו' לשם כך.

ויתרה מזו: הרי תורת החסידות עצמה מסבירה ש"וברכך הוי' אלקיך - בכל אשר תעשה""* דוקא, שהכוונה היא ל"לבושים" של עשייה גשמית. לא די ב"לבושים" של המזלות העליונים כי אם יש צורך בלבושים של העולם הזה הגשמי.

ולפי זה הרי למרות שהעשיה היא, אמנם, בכוונה לעבוד את ה', שכן באמצעות עניני העסק הגשמיים תבוא תוספת בלמוד התורה ובקיום המצוות, - עִם כל זאת הרי, לפי טענה זו, ההתעסקות של אותו רגע בגשמיות דומה, להבדיל, לשל לאדיהודי, ח"ו.

- יש, איפוא, לדעת כי זו טענת לבן, "הבנות בנותי והבנים בני",

בלק שיחות ₪

שכאילו הגשמיות של היהודי שייכת ללבן.

אבל האמת היא ש"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. כשאדם עושה מעקה לבית חדש - וכפי שהוסבר בשיחת יבדיג תמוז, שבשעה שאדם יוצא מדל"ת אמות של תורה ותפלה כדי לעסוק בעניני עולם יש לו לעשות מעקה - הוא חש, בשעת ההתעסקות הגשמית עצמה, בכוונה האלקית הטמונה בדבר, ואז "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", שהרי הם הי בכל עניניהם בבחינת "מרכבה", וכך גם כל אחד בשעת קיום המצוה, וכמוסבר לעיל - גם בכל הדברים שבהם הוא מקיים: "בכל דרכיך דעהו"'*.

כך גם בלמוד התורה, הנלמד באמצעות השכל האנושי, יש צורך ב"מעקה", כפי שהוסבר בהרחבה שיש צורך בשער הנו"ן, לחבר "נקודא בהיכלא", ופירוש הדבר שגם תוך כדי השגה והבנה בשכל אנושי צריכה להיות מורגשת נקודת היהדות.

כללית, הכוונה היא שבכל דבר שאדם עוסק, אם התעסקות גשמית ממש ואם למוד תורה בשכלו האנושי, צריכה להיות מורגשת הכוונה האלקית, ואז הרי אף בשעת מעשה אין זו ירידה, כי אם אדרבה, עליה, שכן באמצעות דבר זה גופו מתבצעת כוונת הקב"ה.

(משיחת ש"פ בלק. תשט"ז)