337
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
פרשת בלק
א. בקשר לפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" - נאמר במדרש' כי הוא מוסב לתקופה שבין המלך צדקיהו עד למלך המשיח, שכן בזמן צדקיהו החל החורבן והגלות, ואפילו לאחר שבעים השנה, בזמן הבית השני, היה עדיין ענין גלות, משום ש"חמשה דברים חסרו בבית שני":, כך שלא היתה זו גאולה שלמה.
על תקופה זו שמצדקיהו המלך עד המלך המשיח נאמר "כרע שכב", לפי אותם "יש אומרים" שמפרשים את המושג "שכב" - כך כותב ה"צמחצדק"3 - מלשון: וישכב וירדם, על משכבי בלילות, ולא ימות ונפל למשכב - מושג המבטא את ענין הגלות.
ברם, עלול מישהו לחשוב שהגלות היא לא רק לגבי הגוף, כי אם גם לגבי הנשמה, ח"ו, ועניני תורה ומצוות שהם קשורים בנשמה,
- נאמר, איפוא, באותו פסוק שגם המצב של "כרע שכב" אינו מצב של שכיבת אין-אונים, כי אם מצב של הגבלה עצמית כשל מי שמגביל ומצמצם ממדי עצמו. הרי מדובר כאן ב"כארי וכלביא", וארי הוא בעל תקיפות, ולביא במדה יתרה מזה,
וכנאמר בזוהר* על לביא: "בתקיפא יתיר".
כלומר: אפילו בזמן של "כרע שכב", אין פירוש הדבר, ח"ו, שיד אומות העולם שליטה על ישראל. בני ישראל הם תמיד כארי וכלביא, ורק מי - יקימנו, דוגמת ענין: "מי גלה לבני רו זה"*, הקשור ב"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי"* המוסב על הקב"ה!, וגם כאן הפירוש: מי - הקב"ה - יקימנו, הוא יוציאנו מן הגלות, וכפי שנאמר: מי יתן מציון ישועת ישראל*.
ועד למועד "מי יקימנו" אין השליטה אמתית ח"ו, שכן על ארי ולביא אין אפשרות שליטה,
- כפסק ההלכה בשלחן ערוך? שעל ארי ולביא אין לשום אדם שליטה, עד שקיימת השאלה אם אפשר ל"תרבתם" ע"י הרגל.
לכל עצם הגלות אין מקום כלל לפי ההגיון, ורק "אנוס על פי הדבור" הגיע הארי והלביא למצב של "כרע שכב".
מובן, איפוא, מאליו כי לגבי תורה ומצוות - שמקורם: "וידבר אלקים את
הערות
- 1. שיחות -
- 1. בראשית רבה פרשה צח, ז, 2 יומא כא, ב. ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו.
- 3. הוריות פרק ג הלכה ב. במדבר רבה פרשה טו, י. 3 בד"ה כרע שכב שנת ה'תר"ה בסעודה שלישית.
- 4. ויחי רלז, ב.
- 65. שבת פח, א.
- 6. דברים ה, כו.
- 7. ראה לקוטי תורה במדבר טו, אדב.
- 8. תהילים יד, ז. נג, ז.
- 9. חשן משפט הלכות נזיקין סימן שפט סעיף ח.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ב ע' 337
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.