329

6 לקוטי "בית שמלא ספרים" - גם אדם שהוא מלא וגדוש בתורה - "חייב במזוזה", המזוזה כוללת שתי הפרשיות "שנוע" ו"היה אם שמוע", בפרשת "שמע" כתוב: ואהבת, ופרשת "והיה אם שמוע" היא - יראה.

זו משמעותה של המזוזה, וכשם שהמזוזה שומרת את הבית וכל אשר בו, כך גם "בית שמלא ספרים", אדם שיש לו תורה: אם אין לו אהבה ויראה - גורע הדבר מתורתו, משום ש"אורייתא בלא דחילו ורחימו - לא פרחא לעילא"'? (= תורה בלי יראה ואהבה אינה פורחת למעלה). גם בית שמלא ספרים חייב במזוזה, האהבה והיראה שומרות את התורה שתהא כתיקונה, רק מי שיראתו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת , וכל האומר אין לו אלא תורה כן'?.

ד. עונשו של קרח היה: "וירדו חיים שאולה". ביחס לזה נאמר שהחידוש היה כאן - צירוף של "שאול" ו"חיים": אנשים שרויים בשאול תחתית, שקועים ברע ועומק רע, וסבורים שהם חיים, הם טוענים ש"כולם קדושים" שיש לכל אחד נשמה ומתהלך עם ה' ("ובתוכם ה'").

טענת קרח ש"כולם קדושים" היא נכונה אמנם, שהרי בכל מצב שהוא יש לו ליהודי נשמה, ולזה - יש אפילו

תורה. ברם, עם כל זאת הוא שרוי בשאול, שכן מה התועלת בתורה כשהתורה נמצאת במקום אחד והוא במקום אחר.

ויתרה מזו: הרי הדבר הוא כפי שאומר אדמו"ר הזקן < שכשאדם לומד תורה שלא כפי הראוי נמצאת התורה בגלות ב"קליפות", כפי שהדבר מוגדר ב"תניא"<: "כמשל האוחז בראשו של מלך וטומן פניו וכו' (במקום) מלא קיא צואה". כאן משמעות נוספת למושג "חיים שאולה": לקיחת התורה, שהיא חיים, והבאתה לשאול תחתית.

התרופה לכך: "מתנות כהונה", הקדשת מיטב הזמן ומיטב הכח לתורה ולתפלה. מן המזון, מן הלבוש ומן הבית יש למסור את הראשית ואת המובחר לה', וההכנה הכללית לכך היא אמירת "מודה אני" בקבלת עול מיד עם הקימה משינה.

ובאמצעות ענין זה של "מתנות כהונה" זוכים לברכת כהנים: יברכך וישמרך, בבנים ובממון וכו', ול"פרח מטה אהרן" ה"המשכה". אינה נפסקת, "עד מהרה ירוץ דברו"5, והיא באה למטה כ"שקדים", שוקד על הטוב, בכל הדברים הטובים, כפי הדרוש בגשמיות וברוחניות.

ה. הרי נקבע מנהג "לקחת" משהו לבתי הכנסיות. "נקודת"