326

שיחה א

פרשת קרח

א. פרשת השבוע מתחילה ב"ויקח קרח", ספור מחלוקתו של קרח על כהונת אהרן, אחריו בא הספור של מטה אהרן, הוכחת נכונותה של כהונת אהרן, ולאחר מכן מדובר במתנות כהונה, דבר שיש לו קשר לאמור. ענין מתנות כהונה הוא שמכל דבר השייך לאדם עליו להפריש לכהנים, הן מ"אור פנימי" - תרומה ובכורים (מזון) - והן מ"אור מקיף" - ראשית הגז הקשורה במלבושים.

הפסוק מסביר את תוכנן של מתנות כהונה: יש להקדיש מכל דבר את התוצרת הראשונה לה'. כיון שהכהנים - "הו" הוא נחלתם" ואין להם כל מגע עִם ענינים גשמיים, הרי הנתינה היא לה' והכהנים "משלחן גבוה קא זכו"'.

לפיכך, כפי שכותב הרמב"ם? - "הוא הדין לכל דבר שהוא לשם האדל הטוב - שיהיה מן הנאה והטוב", כגון להאכיל את הרעב - "מן הטוב והמתוק שבשלחנו", לכסות ערום ("כי תראה ערום - וכסיתו") "מן היפה שבכסותו", בבנין בית תפלה - "שיהיה נאה מבית ישיבתו", ככתוב: "כל חלב - להוי'".

- כללית נחשב ספרו של הרמב"ם ל"ספר-נגלה", אך בכל זאת הכליל בהזדמנויות רבות רמזים של פנימיות

התורה. אף כאן מונה הרמב"ם את שלשת הענינים של "מזון"3 "לבוש" ו"בית" -

משמעות הדברים היא שמכל השייך לאדם, ממזונו, ממלבושיו ומביתו - עליו להקדיש את הראשית ואת המובחר ל"כהן" שבנפשו פנימה, כלומר לעניני קדושה. והרי הנפש האלקית של ה"בינוני" היא גם בבחינת "עני"+.

כך לגבי מזון ולבוש, ואילו לגבי בית - מציין הרמב"ם במפורש: "בית תפלה" שהוא לה'.

ולשם התנהגות לפי הפרטים האמורים דרושה הכנה כללית, כפי שמסיים הרמב"ם: הקדיש דבר כו' וכמו שנאמר: "כל חלב - לה'", דרושה כהכנה כללית - ההנחה שהעיקר הוא לה', ואז קיימת ההתנהגות האמורה ביחס לפרטים השונים במזון, לבוש ובית - המובחר ניתן לכהן שבנפשו פנימה.

וחשיבות לדבר גם ביחס לגשמיות, שכן מאחר שזה ענין של "מתנותכהונה" - הרי ישנה ביחס להן ההוראה מן הספור* באחד שנתן מעשר במדה