320
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
פרשת שלח
א. לגבי הכתוב בפרשתנו: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", נאמר בגמרא!, שמשה רבינו התפלל: "זה יושיעך מעצת מרגלים". יש להבין: מאחר שהמרגלים היו "כשרים באותה שעה", והכרח הרי לומר כך, שאם לא כן, לא היה משה רבינו מסכים לשלחם (והדבר תלוי היה הרי במשה, כנאמר: שלח לך - לדעתך), לשם מה, אם כן, התפלל: יה יושיעך מעצת מרגלים?
ואם נניח שלמרות שכשרים היו, חשש משה שמא יארע משהו, ומשום כך התפלל בעד יהושע - בלתי מובן לפי זה: למה התפלל בעד יהושע בלבד ולא בעד כולם?
אם כך הוא הדבר לגבי כל מצוה פרטית, שהקלה כלשהי במצוה גוררת אחריה עבירה על איסור - כל שכן במצוות אהבת ישראל, שהיא יסוד כל המצוות, וכמאמר הירושלמי:: "אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה", הקלה במצוה זו גורמת לנתינת מקום להיפך חס ושלום.
ג(. בקשר לאהבת ישראל מסופר בגמרא* על גר שבא לשמאי וביקשו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", דחפו באמת הבנין. כשבא להלל, אמר לו הלל: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, ואידך - פירושא הוא". וקשה: מאחר וכן אמר הלל, הרי זה ענין אמת לאמיתו, מדוע, אם כן, לא אמר לו גם שמאי כך?
הערות
- 1. שיחות
- 2. ב. נאמר בגמרא?: "כך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". הגמרא מתכוונת להסביר איך יתכן שיהודי יעבור עבירה? יהודי מבני אברהם יצחק ויעקב, ובו נשמה, "נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי", - איך יתכן שיעבור הוא על ציווי בוראו? על כך אומרת הגמרא: שכך היא אומנתו של היצר הרע, ואין הדבר בא בבת אחת אלא קימעה קימעה.
- 1. סוטה לד, ב. 2 שבת קה, ב.
- 4. במצוות יש הרי הענין של הידור מצוה, כן יתכן - כפי שנאמר בגמרא - שיקיים אדם את המצוות ו(בכל זאת) לא יצא ידי חובתו. בא, איפוא, תחלה היצר הרע וטוען: לשם מה עליך לקיים המצוה בהידור, קיים את המצוה סתם. לאחר מכן בא היצר הרע וטוען שיקיים המצוה כפי שיוצאים בה על פי הדחק, וכך מוצא הוא פתח לומר לו שיעבור על איסור.
- 5. נדרים פרק ט הלכה ד. 4 שבת לא, ב.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשט"ו. לקו"ש ח"ב ע' 320
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט. לקו"ש ח"ב ע' 320
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.