308

כשמתבקש ללמוד פרשה בחומש עם רש"י משמיע הוא טענה: החסידות דורשת, הרי, עבודה בסדר והדרגה. עליו, איפוא, קודם כל, למלא בשלימות כל עניניו, עד לתפלת המנחה, כאליהו הנביא, ורק אחר כך יתעלה יותר. הוא אינו משתמט מלימוד חומש עם רש"י, או תניא, אך הכל בעתו, לכשיתפנה מעסקיו, וסדר

מסודר. הוא הדין ביחס ליושב אהל, כשדורשים ממנו "כל עצמותי

תאמרנה", לא ימוש וגו' וכיוצא בזה - אינו מסתייג מכל זה, אך הוא טוען כי יש צורך בהכנות, מקודם, עליו לנוח כדי שיהא מוחו רגוע, כן עליו לשמור עצמו, לאכול מאכלים מעודנים וכו' -

באלשיך% כתוב (ועל דרך זה בשו"ת הרמב"ם) שמאכלים מעודנים מעדנים את המוח -

ולאחר מכן ישב ללמוד.

כ. לשם כך באה ההוראה מנתינת התורה במדבר ארץ ציה ועיף בלי מים: שבנוגע לתורה, יש לסמוך על הקב"ה.

כשם שלמתן תורה יצאו ישראל ממצרים, למדבר, לארץ לא זרועה, מבלי לדעת כיצד יסופקו צרכיהם - המן ניתן להם בזכות משה, עמוד הענן

חג השבועות

בזכות אהרן ומים בזכות מרים?י, ועליהם היה לסמוך על זכות שלשת הצדיקים, וכך דוקא, היו מוכנים לקבלת התורה.

זו הוראה לנו, שיש ללמוד תורה ולהשען על הקב"ה, ואז יתן השי"ת כל המצטרך בגשמיות וברוחניות.

(משיחת חגה"ש, תשי"א)

כא. נאמר*: אם פזרת רגלך על העני ועל המצוה נתקיים עליך: ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.

ודיוק הלשון בדברי רז"ל אלו טעון הסבר:

א) "על העני", הכונה הרי לצדקה, מהו, אם כן, כפילות הלשון: על העני ועל המצוה, וכי אין צדקה בכלל המצוות? אדרבה, בירושלמי מכונה צדקה בשם "מצוה" סתם*.

לכאורה, רמוז כאן, ששקולה צדקה כנגד כל המצוות, דבר זה, מפורש הרי בש"ס, ולשם מה יש צורך ברמז?

ב) לרגלים, מתאים הלשון הליכה או ריצה, מהו הלשון "פזרת" האמור כאן.

כב. גוף האדם, מתחלק, בדרך כלל, לשלשה, ראש גוף ורגל. ובפרטיות נחלק לרמ"ח אברים.

כן גם המצוות, נחלקות בפרטיות לרמ"ח מצוות עשה,