307

תהלים, שייך, הרי לדוד המלך, שבחג השבועות חל יום ההולדת ויום ההילולא שלו5.

ו"תניא" שייך הרי לבעל שם טוב (שהרי גילוי תורת הבעש"ט הוא בחסידות חב"ד, ובתניא בפרט, וכידוע* הרמז בהסכמה לספר התניא, "וכעת ישמח ישראל בהגלות דברי קדשו"), שיום ההילולא שלו חל בשבועות.

זמן מסוגל, הוא איפוא, עתה, להתחזק בשיעורים אלו השוים לכל נפש, נוסף להתחזקות בשיעורי התורה בכלל, כל חד לפום שיעורא דיליה, שגם לכך, בכמובן, מתאים זמן חג השבועות, זמן מתן תורתנו, "כל התורה", גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

וע"י שמירת התקנה תהא "חתת? (ראשי תיבות ח'ומש ת'הלים תניא) אלקים על הערים", ויהא ה"ויסעו". נסיעה מתוך מנוחה לארץ ישראל בגאולה השלימה והאמיתית, וכנאמר ליעקב אבינו "נסעה ונלכה", שכן יהיה במהרה בימינו, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, שעל ידי לימוד התורה וקיום המצוות, ושמירת התקנות האמורות "ימשיכו" את משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים במהרה בימינו.

(משיחת חגה"ש, תשח"י

חג השבועות

*ח. הטעם לכך שהתורה ניתנה במדבר הוא ללמדנו: כשם שמדבר, הוא מקום הפקר, ואין עליו אדון, כך גם התורה, אין עליה "בעל הבית", וכל אחד משתייך לתורה, וכשלומדה נעשית שלו.

ברם, מדוע, ניתנה תורה במדבר, "ארץ ציה ועיף בלי מים", בלי לבושים, בלי מזון ואפילו בלי מים, וכפי שכתוב שהמלבושים גדלו אצל ישראל במדבר, ומזונם היה המן, ומים נתן להם הקב"ה באמצעות סלע, שכן המדבר חסר כל; למה, ניתנה, אם כן התורה דוקא במדבר שמם?

משל של תורה מכוון הוא בכל פרט לנמשל. הכרח איפוא, לומר, כי כל הפרטים המצויים במדבר, קשורים במתן תורה, ואילו הטעם האמור מסביר רק פרט אחד, של "מקום הפקר", ולא את יתר הפרטים.

*ט. כשמגיעים ללימוד התורה צפות טענות על מניעות שונות המפריעות ללימוד, טענות שונות ומשונות.

כשבעל עסק נדרש לקבוע עתים לתורה, טוען הוא שאין זה מענינו. הוא בעל עסק, ושייך לנתינת צדקה וכיוצא בזה, אך לא ללימוד התורה.

הוא יודע, כי בעל עסק צריך להנתק מעסקיו ולהתפלל מנחה, וכידוע זוהי מעלת תפלת המנחה עד שגם"* אלי' לא נענה אלא בתפלת