301

שיחה א

חג השבועות

א. מתן תורה היה בחודש סיון, החודש השלישי, מובן מכך שקיים קשר בין התורה לבין המושג "שלישי", שהרי הכל (וביחוד - ענינים הקשורים בתורה ומצות) הוא בהשגחה פרטית. נוסף על כך נמצא הקשר שבין החודש השלישי לבין מתן תורה - בפירוש בדברי רז"ל:: אוריין תליתאי, לעם תליתאי, בירחא תליתאי.

טעון הסבר - מה החשיבות המיוחדת שבחדש ה"שלישי"? והרי כל תפקידה של התורה הוא להביא לידי גילוי בעולם את "ה' אחד", באמצעות "תורה אחת" א"כ מעלת התורה מתבטאת באחדות ולא בשלשה?

הקושי מעמיק יותר לאור הדברים דלהלן: הקשר של חודש ה"שלישי" הוא, בעיקר, לתורה - כלשון רז"ל: אוריין תליתאי כו' בירחא תליתאי.

ואילו חלק מן המצוות היו קיימות עוד לפני מתן תורה: מצוות בני נח, מצות מילה, מצוות שנצטוו במרה. נכון אמנם שאין חשיבותן של מצוות אלו דומה לחשיבותן עצמן לאחר שניתנו בסיני:, אך מציאות של מצוות היתה קיימת באופן כללי לפני מתן תורה, והחידוש העיקרי בחג השבועות שבחדש השלישי - היה מתן תורה.

יתרונה של התורה לגבי המצוות הוא, לפי המוסבר ב"תניא', בכך שע"י המצוות נעשה האדם כ"מרכבה" לאלקות, כדוגמת המרכבה המבטלת את "רצונה" אל רצון הרוכב אך אינה מתאחדת ומזדהה עם הרוכב, ואילו ע"י התורה מתאחד האדם עם הקדוש ברוך הוא.

לפי זה גוברת אי ההבנה: מה הקשר שבין התורה, שבאמצעותה אפשר להתאחד עם הבורא, לבין החודש השלישי?

נכון, אמנם, שהמטרה היא - התאחדות עם הבורא, "אחדות", ולא "שניות" ח"ו, אך ה"אחדות" עומדת במבחן רק בשעה ששוררת ידיעה על קיום מציאות נוספת! כשהאדם אינו יודע על קיום מציאות נוספת - אין ה"אחדות" שלו שלימה, שכן - מי יודע מה יהיה אתו בשעה שיוודע לו על קיום המציאות האחרת?

יחוע הרי המשל, לגבי ירידת הנשמה למטה: כשרוצים להעמיד במבחן את נאמנותו והתקשרותו של בן המלך אל המלך - מוציאים אותו מהיכל המלך ומגלים אותו למרחקים אל בין אנשים שפלים. רק כאשר גם שם הוא מתנהג כיאה לבן מלך -