296

הבט על מצבם האיכותי, וכשתתוסף הכמות, תגדל ממילא גם האיכות.

עם ההתחלה לא חשובה כל כך, מדת ועומק האיכות שתווצר בהם. חשוב בעיקר, עצם הענין של הכנסת יהודים למחנה ישראל, וכפירוש אדמו"ר הזקן?" למאמר רז"ל "אכל בי עשרה שכינתא שריא", שגם כשאין עשרה אלו עוסקים בדברי תורה, מאחר ומצויים עשרה מישראל. - שכינה שורה, והוא הדין לעניננו: עצם הדבר שתהיה כמות גדולה יותר במחנה ישראל, יתבטא גם באיכות, ותבוצע הכונה של "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

*. אבל יש לדעת, ש"ומבשרך לא תתעלם", ההכנה למתן תורה אינה רק העבודה עם הזולת, אלא גם בעבודה עם עצמו. מוסבר, הרי, במדרש*' שבשעת מתן תורה לא היו חרשים ולא סומים או כל בעלי מומים אחרים, רחמנא לצלן. הכל נתרפאו, ראוי לדעת שיש לבא למתן תורה בשלימות האברים, כולם, בלי כל מום.

בנוגע לזולת, אין להבהל מהאיכות הבלתי רצויה. יש לקרב כל יהודי. וכפי שהיה בשעת מתן תורה, ויחן, לשון יחיד כולם כאחד, אך בנוגע אל האדם עצמו, עליו לדעת את חשבון מצבו, ואם יש פגם איזשהו יש לתקנו,

במדבר

במדבר ונשא, הוא - המשכן שהוקם במדבר וחלוקת התפקידים הקדושים בהעברת המשכן ממקום למקום.

דבר זה מורה שגם כשישראל נמצאים במדבר, בכוחם להקים מקום קדוש, משכן לשכינה האלקית שתשרה בישראל בכלל ובקרב כל אחד מישראל בפרט.

- מורה לנו תורתנו הקדושה: כי תוך המצאות במדבר רוחני, אפשרי - ולכן יש צורך והכרח - לבנות מקדש, ולשאת אותו ולהתקדם בעקבות השכינה האלקית, עד בוא אל ארץ הקדש ברוכת ה', אל הגאולה האמתית והמלאה על ידי משיח צדקנו.

יב. הוראה זו היא לכל ישראל, אך במיוחד, לנשי ישראל, שהרי ידוע, שלבנין המקדש נענו הנשים ראשונות, עוד לפני הגברים.