295

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

השכינה, "אכל בי עשרה שכינתא

שריא"י, ואפשר לומר שם דבר שבקדושה, דבר המהוה הוספה באיכות.

כך גם ההלכה. לגבי "זימון" (בסעודה): שלשה שאכלו חייבים לזמן, עשרה - צריכים לומר

"אלקינו", ולפי דעות במשנה*, מאה - צריכים לומר "ה' אלקינו" וכו'. שינוי בכמות יוצר שינוי באיכות, משום שכמות ואיכות קשורים הדדית, ובכמות מתבטאת איכות.

4 כן הוא גם בענין קים המצוות. העוסק במצוה פטור מן המצוה?, כשאדם עוסק במצוה כלשהי, הרי הוא פטור גם מן הגדולה שבמצוות. וכלשון"': קלות שבקלות וחמורות שבחמורות שוין.

יתר על כן: העוסק במצוה, פטור בשעת מעשה, גם מתלמוד תורה, אף שמצוות לגבי תורה נחשבות כגוף לגבי נפש!', וכאברים לגבי הדם - הוא הנפש שבאברים?" - דבר שהוא בדוגמת כמות לגבי איכות, מכל מקום, בשעה שעוסק אפילו במצוה קלה, פוטרתו. זו, בעת מעשה, מתלמוד תורה, שכן כאמור: בכמות מתבטאת האיכות.

במדבר

1 כיוצא בזה, מוצאים אנו, גם במתן תורה. למתן תורה, נחוצים היו ששים רבוא, ואילו היה חסר אחד, גם כשאחד זה היה הפחות משבט דן, לא היה הקב"ה נותן התורה", אפילו לגדול שבגדולים, משום החסרון בכמות של ששים רבוא, ובדוגמת ברכת חכם הרזים, שדרושה לשם כך, הכמות של ששים רבוא דוקא*''.

ת. ענין הפקודים שבספר במדבר, קשור, הרי, גם בענץ הדגלים. בנוגע לדגלים, מסופר

במדרש" שבשעת מתן תורה, ראו ישראל, המרכבה ומחנות המלאכים, עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמר הקב"ה למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.

כשם שלמתן תורה נחוץ היה המספר, ששים רבוא דוקא, כך גם לגבי הדגלים, שמקורם במתן תורה, היה צורך באותו מספר הנדרש לענין זה, וכמאמר רז"ל> שמספר דגל מחנה יהודה הוא כמספר המלאכים שבמחנה מיכאל וכו', ובאמצעות הכמות דוקא - נוצרה האיכות.

ט. ההוראה מכך:

עתה היא העת, שהכמות נוגעת יותר מהאיכות. יש, על כן, לדאוג להכנסת מספר רב ככל האפשר של יהודים לדגלי ומחנה ישראל, מבלי

הערות

  1. 7. סנהדרין לט, א.
  2. 8. ברכות מט, ב.
  3. 9. סוכה כה, א. סוטה מד, ב.
  4. 0. ילקוט שמעוני נ"ך רמז תתקלז. 1 ראה תניא פרק כג.
  5. 2. לקוטי תורה במדבר יג, א.
  6. 3. מכילתא יתרו פ"ג. ילקוט שמעוני רמז רפ.
  7. 4. ברכות נח, א. ושם בפירוש רש"י.
  8. 5. במדבר רבה פרשה ב, ג.
  9. 6. זהר חלק ג, קנד. א. ושם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.