281

שיחה א

פרשת בחקותי ול''ג בעומר

א. התחלת הפרשה היא: "אם בחוקתי תלכו". הגמרא' אומרת: אין "אם" אלא לשון תחנונים. כלומר: אין פירוש "אם" האמור כאן - תנאי, כבמקומות רבים, וגם בפרשתנו: ואם לא תשמעו לי, ואם בחקותי גו', כי אם - תחנונים. הקב"ה, כביכול, מתחנן לבני ישראל: בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה?.

הבקשה והציווי נותנים כוח, ומהווים גם הבטחה, לכל יהודי ש"בחקותי תלכו", ככתוב:: "לבלתי ידח ממנו נדח".

ב. שני הענינים - ציווי והבטחה - אנו מוצאים גם במצות אהבת ה'. את הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך" מפרש אדמו"ר הזקן* בשני פירושים: א) עליך לאהוב. ב) עתיד אתה לאהוב. גם שם קשורים שני הפירושים זה בזה, שכן הציווי מלמעלה מהוה גם נתינת כח והבטחה, כמוסבר לעיל.

אהבת ה' מהוה שרש לכל רמ"ח מצות עשה, ובכללן גם למצות יראת ה', שהיא שרש לכל שס"ה מצוות לא תעשה,* נמצא, איפוא, שאהבת ה' משמשת שרש לכל תרי"ג המצוות.

כשם שלאהבה ישנם ציווי והבטחה - כך גם לכל תרי"ג המצוות, הנכללות בפסוק: אם (מלשון תחנונים וגם מלשון הבטחה) בחוקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם.

ג. פירוש נוסף* יש ל"בחוקותי", שהכוונה למצוות. יש במצוות שלשה סוגים: משפטים, עדות וחוקים. משפטים הם המצוות שהשכל עצמו היה מחייבן, גם אלמלא ציוותה התורה עליהן, עדות הן המצוות שהשכל כשלעצמו לא היה, אמנם, מחייבן, אבל לאחר שהתורה ציוותה עליהן, יש להן מקום בשכל, וחוקים הם המצוות שאין להן כל מקום בשכל, כשעטנז, פרה אדומה ודומיהן.

הכתוב אומר: "בחוקותי", למרות שהכוונה לכל המצוות, לרמוז שגם את העדות והמשפטים, אף שיש להם מקום בשכל יש לקיימם ב"קבלת עול", כדרך שמקימים חוקים - "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי".

ולמרות שקיום המצוות אינו נובע מן השכל, כי אם משום "קבלת עול", - יש בדבר תענוג, ואדרבה: התענוג גדול יותר, כפי שידוע? הענין של עבודת עבד נאמן ועבד פשוט,