267
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הנפש הבהמית?, ככתוב: "בכל לבבך", כדרשת רז"ל, "בשני יצרך", ומתוך כך שהנפש האלקית "מבררת" את הנפש הבהמית - מתעלה גם הנפש האלקית בכחה של הנפש הבהמית, ככתוב: "ורב תבואות בכח שור"**.
ההבדל בין אדם לבהמה הוא: רצונו ורגשותיו של אדם, מאחר שהוא בעל שכל, אינם בתוקף רב, כי הם מבוקרים ע"י השכל. לעומת זה בבהמה כל "רצונותיה" הם בתוקף גדול, כך גם באדם עצמו: אין לרצון הנפש האלקית תוקף כה חזק כשל רצון הנפש הבהמית. כשהנפש האלקית משפיעה, איפוא, על הנפש הבהמית שרצונה - שהוא בתוקף - יהיה לאלקות, מתעורר גם בנפש האלקית רצון תקיף לאלקות.
לפי זה יובן גם מדוע באה מנחת העומר משעורים, מאכל בהמה, שכן תוכנו של ה"עומר" הוא "בירור" הנפש הבהמית.
יב. הדרך ל"בירור" המדות היא - ע"י התבוננות. כשאדם מתבונן באלקות הריהו מתעורר באהבת ויראת ה'.
בראשית ה"עבודה", כשאדם שקוע בשערי טומאה, כלומר: כשהוא עדיין מסוגל לעשות דבר איסור, רחמנא ליצלן, אין פנאי להתבוננות, ואז הכרחית תופעה של "ברח העם", כפיה
עצמית ובריחה מן הרע. אבל לאחר שיצא מ"מצרים", ערות הארץ, ואין לו כבר כל קשר לתאות איסור, כשעליו לכפות עצמו רק ביחס לתאות היתר - מגיע זמנה של התבוננות, לשם "אתהפכא" הפיכת ושינוי ה"מדות" באופן פנימי.
יג. לפי האמור יובן הביטוי "נרוצה", על הדיוקים המנויים בו:
ב) ממטה למעלה. הרי הדבר בא ע"י "עבודה".
ג) בלשון רבים, שכן העבודה אינה רק בנפש האלקית, כי אם גם בנפש הבהמית.
יד, לאחר ה"עבודה" של ספירת העומר בא הגילוי של מתן תורה, ובשעת מתן תורה היתה התבטלות במציאות. תוכנו של "בירור המידות" אינו התבטלות במציאות, שכן מאחר
הערות
- 2. תניא פרק לז.
- 3. דברים ו, ה. ברכות נד, א. 4 משלי יד, ד.
- 3. א) ריצה ולא הליכה. רצונות הנפש הבהמית פועלים הרי בתוקף ובמורצה, כאמור, ואם כן, כשבאמצעות עבודת האדם הוא מביא לידי כך שגם הנפש הבהמית רוצה באלקות, הרי רצונה לאלקות חזק יותר מרצונה של הנפש האלקית.
- 4. - הריצה היא של שתיהן, גם של הנפש האלקית, כמוסבר לעיל שלמרות שהנפש האלקית עצמה היא במדה והגבלה, הרי כתוצאה מכך שהנפש הבהמית נמצאת ב"מרוצה" לאלקות מתעורר דבר זה גם בנפש האלקית, וזו היא ההתעלות, הנוצרת בנפש האלקית.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.