266

ח. שלושת הענינים האמורים רמוזים גם בפסוק: "משכני, אחריך נרוצה, הביאני המלך חדרי". "משכני" - מוסב לזמן יציאת מצרים, "אחריך נרוצה" - לזמן ספירת העומר, ו"הביאני המלך חדריו" - למתן תורה.

הסבר הדברים: ההבדל בין "משכני" לבין "נרוצה" הוא במספר פרטים: א) הבדל בין משיכה לריצה, ב) "משכני" הוא בקשת כנסת ישראל מן הקב"ה: "משכני" אתה, מלמעלה, ואילו: "אחריך נרוצה" - מעצמנו, ממטה למעלה, ג) "משכני" בלשון יחיד ו"נרוצה" בלשון רבים.

ט. בשעת יציאת מצרים היו בני ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה, ולא היוו "כלים" לאלקות, "ואת ערום ועריה", אלא ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" בכבודו ובעצמו וחילץ אותם ממצרים.

כן מובן שגילוי האור השפיע רק על הנפש האלקית המהווה כלי לקליטת אלקות, אבל לא על הנפש הבהמית. = כלומר, בשעת יציאת מצרים לא השתחררו עדיין מן הרע שבקרבם, משום שהנפש הבהמית נשארה קיימת בתקפה.

כך מסביר, הרי, אדמו"ר הזקן'? את הכתוב: "כי ברח העם", שכן לא מובן, לכאורה, שהרי לו היה מצטוה פרעה לשחררם לעולם - היה נאלץ לעשות זאת, ולשם מה, איפוא, היה צורך בבריחה? ואדמו"ר הזקן מסביר כי בשעת יציאת מצרים היה הרע בבני ישראל בתקפו, והיה הכרח לברוח.

י. לפי זה מובן הביטוי "משכני", על כל הדיוקים המנויים:

א) לשון משיכה, קנין באמצעות משיכה אינו דומה לקנין באמצעות "חזקה". ב"קנין" משיכה אין האדם עושה דבר בעצם החפץ, כי החפץ נשאר כמתחלה, אלא שהוא עובר מרשות המוכר לרשות הקונה. כך גם בשעת יציאת מצרים לא נעשה עדיין שינוי בפנימיותם של בני ישראל, אלא שהם עברו ממצרים ערות הארץ אל רשות הקדושה.

ב) ביטוי המורה על פעולה מלמעלה - שכן לא היתה מצד בני ישראל כל "עבודה".