260
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"ונפלינו אני ועמך"? - כלפי כך בא הציווי השלישי: "את שבתותי תשמרו".
- השבת מהוה אות בין הקב"ה לבין בני ישראל, היא מציינתי את האמונה בחידוש העולם ומחזקת אותה - את הוודאות שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו תמיד.
והרי בכך שונים בני ישראל מאומות אחרות. אומות העולם אומרות שהקב"ה מסר את העולם להנהגת הגורמים הטבעיים: "עזב ה' את הארץ - ביד כוכבים ומזלות", ואילו בני ישראל קשורים, באמצעות אמונתם עם הקב"ה שלמעלה מהטבע, אך בטבע אינם צריכים להתחשב, ככתוב*: "מאותות השמים אל תחתו - יחתו הגויים מהמה". הרי זה יתרון השבת לגבי ששת ימי החול. בפרשת הבריאה מוזכר ל"ב פעמים שם אלקים, שהוא בגימטריא: "הטבע"?, אבל השבת - שבת להוי', היה הוה ויהיה כאחד, למעלה מהטבע.
השבת ניתנה רק לישראל ולא לאומות העולם, "עכו"ם ששבת חייב
מיתה""!, כי שייכותם רק לשם אלקים, בגימטריא הטבע, ולא לשבת להוי.
קדושים
זה גם הרמז הנוסף" שבשבת - יציאת מצרים: יציאה מכל המיצרים והגבולות של הטבע.
ה. ע"י "ואת שבתותי תשמורו", שמירת האות והקשר בין בני ישראל לבין הקב"ה הנעלה מן הטבע, ע"י חיזוק האמונה שבני ישראל אינם נתונים למרות הטבע, כי אם מושגחים בהשגחה פרטית של הקב"ה בעצמו - יוצר אדם בנפשו, וכן בנפש ילדיו, את "קדושים תהיו", שאף בענינים הגשמיים תהיה קדושה, שכן יש לו אמונה איתנה שגם גשמיותו של יהודי קשורה עם "קדוש אני".
ובמשך הדברים נאמר: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" - "סמך שבת למקדש": ע"י שבתותי תשמורו" מביא אדם לידי כך שכל עניניו יהוו משכן
ומקדש לו, יתברך. (משיחת אחש"פם, תשי"ז)
ור דובר, הרי, לעיל, שענינן של קדושה והבדלה הוא שגם בדברים הנראים מבחינה חיצונית דומים לשל אומות העולם - צריכה להיות קדושה.
וזהו הרי הציווי האמור בהמשך הדברים "והתקדשתם והייתם קדושים"
- "קדש עצמך במותר לך", גם בעניני
רשות צריכה להיות, ככתוב?': בכל דרכיך דעהו.
קדושה,
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.