250
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
יז. הוראה נוספת בדבר: על החכם לזכור תמיד שה"רשע" הוא שכנו: לפתח חטאת רובץ%, "כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו" ו"צופה רשע (שבקרבו) לצדיק ומבקש להמיתו" - לפיכך עליו לדקדק במיוחד על עצמם ולבקש רחמים שהקב"ה יעזור לו שאז - רק אז* - יוכל לרשע
שבקרבו, וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר<: החכם זקוק לשמירה מעולה משכנו הרשע.
שתי ההוראות לחכם קשורות ביניהן: מתוך כך שהחכם יטפל ברשע שמחוצה לו להעלותו - יצליח ויוכל לרשע שבקרבו הוא.
כדרך שהיה בשעה שנתן הקב"ה את התורה לבני ישראל: "ויחן שם ישראל" - בלשון יחיד, והרי מתן תורה הוא תכלית יציאת מצרים, ככתוב: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.
חג הפסח
יש. לכן נאמר, כ"הקדמה" לענין ארבעת הבנים: "ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא".
מצויות דעות הסוברות שנוסח זה הותקן כתוצאה מן הסדר שהיה קבוע בעבר, לפיו היה ראש המשפחה קורא והמסובים עונים אחריו. כשקרא ראש המשפחה: "ברוך המקום" - ענו המסובים: "ברוך הוא", וכשקרא: "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל" - ענו שוב: "ברוך הוא".
בכל אופן - ארבע הפעמים "ברוך" מכוונות לארבעת הבנים: בכל אחד מהם יש ליצור "ברוך", מלשון: "המשכה", ולהשפיע בו את ה"אחד". יש צורך בדבר לא רק לגבי הרשע כי אם גם לגבי החכם, כי, כאמור, גם החכם זקוק לבקשת רחמים.
כדי "להמשיך", כדי להשפיע, את ה"אחד" בכל ארבעת הבנים - יש להזדקק לסדר זה של "אחד חכם ואחד רשע" כאמור, באמצעות "כולנו כאחד".
כ לפי האמור יש להסביר שהאמור "ואמור לו אילו היה שם לא היה נגאל" אינו מכוון לדחות, חס ושלום, את הבן הרשע, אדרבה: הכוונה כאן היא שיש צורך להסביר לו את הנועם שבתורה, שכן השפעה על הזולת אפשרית, בעיקר, באמצעות קירוב.
- בשעה שאמר הקב"ה: "אנכי הו" אלקיך", בלשון יחיד, נחרתה בקרב
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.