249

לומר לך שהעלאתו באה דוקא ע"י החכם.

מבחינת סדר העולמות עומד הרשע בסוף, כמוסבר ש"עשיה" הוא העולם האחרון והנחות ביותר, ואילו ענינה של התורה הוא הרי שהעולם לא ישאר במציאותו כמו שהיא, כי אם שכל דבר יתעלה בדרגתו. לפיכך דברה תורה וקבעה סדר זה שהרשע יהיה ליד החכם, שהרי על ידו באה התעלותו.

טו. כך תובן העובדה שכ"ק מו"ח אדמו"ר דרש ממקושריו הקרובים ביותר

- והרי, מן הסתם, הם גם יודעי תורה ביותר, עוסקים בעבודת התפלה ומקיימים מצוות בהידור ("קו" של גמילות חסדים) -

שיטפלו באנשים הפשוטים, וילמדו אתם גם דברים פשוטים ביותר, כגון: אלף בית, במלוא מובן המושג, או - ה"אלף בית" של עבודת התשובה וקיום המצוות.

לכאורה: לשם מה היה צורך למטרות אלו את המקושרים ביותר,

חג הפסח

והרי די היה לצורך זה גם באחרים, שכן אם אמנם אין ידיעותיהם מרובות - מספיקות הן לעבודה זו, ואילו על המקושרים ביותר היה, לכאורה, להתמסר רק להתעלות בלימוד התורה, עבודת התפלה וקיום המצוות בהידור?

- סבת הדבר היא, בהתאם למוסבר: העלאת הרשע "הנמוך ביותר", אפשרית אך ורק על ידי החכם, "הגבוה ביותר".

טז. באופן מפורט יש כאן הוראה כפולה:

א) לרשע נאמר שאין לו ליפול ברוחו, כיון שגם לו יש תקוה והקב"ה יזמן לו חכם שישפיע עליו ויסייע בידו להיטיב דרכיו. נדרש ממנו רק לראות עצמו "תוספת" (הרמז שבו' המוסיף) וטפל לחכם.

ב) החכם מודרך כאן לא לומר: "מה לי ולרשע, יאבד ברשעו", אלא "כל ישראל ערבים (- ומעורבים) זה בזה"*, ועליו, איפוא, החובה להשתדל להחזיר למוטב את כל אחד'י, ובכלל זה את הרשע. ברם, תנאי בדבר: עליו לדאוג שהרשע ישמש "תוספת" אליו (הרמז שבו' המוסיף) ויהיה מושפע ומקבל מן החכם, ולא להיפך ח"ו.