248

16 לקוטי בשעת עריכת ה"סדר" לשם ספור שעבוד ויציאת מצרים - מה ענין בספור המאורעות שלפני התחלת הגלות ואף לפני זמן אברהם אבינו?

י. הגמרא אומרת*: "אף על פי שחטא - ישראל הוא". בכל איש ישראל, בכל מצב שיהיה, טמונה נקודת היהדות, וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר<: "אחד חכם ואחד רשע" - ה"אחד" מצוי בכל יהודי, גם ברשע, אלא שברשע הוא מכוסה ויש לגלותו.

- ה"אחד" שבכל יהודי קשור עם כוח ה"חכמה" שבנפש5. לפיכך נמנה הרשע ליד החכם, כדי לרמז שגם לרשע ישנה בחינת "אחד" מאחר שגם בו ישנה בחינת החכמה שבנפש.

יא. החובה לטפל ברשע ולהעלותו - אינה קטנה מן החובה לטפל בתם ובשאינו יודע לשאול, ואפילו - בחכם.

הרי "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", ישנו דבור של התורה לטפל בהם, ולכן משקל שוה לכולם, כיון שכל דבור פרטי שבתורה קשור לכל התורה כולה.

כשחסרה אות אחת בספר תורה נוגע הדבר לקדושת כל האותיות, ולא חשוב איזו אות היא החסרה. אין הבדל

חג הפסח

אם דבור התורה קשור ב"אחד חכם", או באב שאליו הציווי: "והגדת לבנך", באב - אבינו שבשמים המתרץ ומסלק את כל הקושיות, או ברשע. כל דבור תורם לשלימות הקדושה בכלל התורה כולה.

יב. דבר זה רמוז גם במאמר רז"ל: "אף על פי שחטא - ישראל הוא".

לשון רז"ל מדויקת, ומדוע, איפוא, נאמר הביטוי ישראל, שהוא שם המעלה, ולא השם "יהודי" וכדומה?

- "ישראל" - ראשי התיבות: יש ששים רבוא אותיות לתורה. כלומר: כשם שכל התורה תלויה באות אחד, כאמור, כך תלוי כלל ישראל בכל יהודי. "בנים אתם להוי" אלקיכם" ואבינו שבשמים - כולם, כביכול, תלויים בכל יהודי בפרט"*.

בהכנסתו גם של הבן הרשע ל"סדר" - תושלם כלל הכוונה של כל הענינים.

יג. טעם נוסף להעמדת הרשע בסמיכות לחכם:

מי הוא המסוגל לגלות את ה"אחד" המצוי ברשע? - אך ורק החכם! אין בכוחם של התם ושאינו יודע לשאול להעלות את הרשע, ורק החכם, שהוא בדרגה העליונה ביותר, מוכשר לכך, בחינת "כל הגבוה, גבוה ביותר - יורד למטה, מטה ביותר".

לכן מוזכר הרשע בסמיכות לחכם,