245

הילד דומה לשל הסביבה הלאדיהודית - הרי אף אם יקבע עתים לתורה, יתפלל, יקיים מצוות וכו', אבל מאחר שהוא דומה בהתנהגותו לסביבתו ולא ניכר עליו שהוא יהודי, ולא מורגש בו ההבדל בין ישראל לעמים, "אתה בחרתנו מכל העמים", - יביא הדבר לידי כך שגם במצוות שהוא מקיים ובתורה שהוא לומד לא תהא מורגשת הקדושה הדרושה.

וכאשר פגום באדם היסוד - קדושת התורה וקדושת המצוות - עלול להיות שבמשך זמן ייפגם בו, ח"ו, גם קיום המצוות בפועל.

ג. נוסף על כך שמנהגי ישראל מהוים הם עצמם תורה, כמאמר: מנהג ישראל תורה (ואפילו מנהג נשים6 ולפיכך אין לשקול מה עדיף, ככתוב: "אורח חיים פן תפלס"*, ואין, לכן, לוותר על דבר - הרי, נוסף לכך, יש כאן היסוד הראשון בחינוך! על הילד לדעת שהוא שונה מן הכל, עליו לדעת שהוא יהודי. דבר זה מושג ע"י מנהגי ישראל. המנהגים בולטים לעין, והם, בעיקר, משרישים את התחושה של "אתה בחרתנו מכל העמים", דבר שממנו נבע "וקרבתנו מלכנו לעבודתך", היסוד והבסיס לכל התורה.

כמאמר. רז"ל?: "גדולה שימושה יותר מלימודה".

חג הפסח

ד. כשמחנכים ילדים כפי הראוי ומלמדים אותם שגם מנהג ישראל תורה היא ויש למסור הנפש עבורו - אומרים אז: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, וגם עתה "כימי צאתך מארץ מצרים", למרות החשך הכפול ומכופל של הגלות, יוציאנו מאפלה לאור גדול, ו"נודה לך שיר חדש" - לא "שירה חדשה", בלשון נקבה, כי אם "שיר חדש" בלשון זכר% - שתהא זו גאולה שלמה ואמתית, שאין אחריה גלות, על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

(משיחת חגה"פ, תשט"ז)

ה. הרי אני כבן שבעים שנה:

ביחס לביטוי "הרי אני כבן שבעים שנה", בכ' הדמיון, נאמר בגמרא9 שלאמתו של דבר היה רבי אלעזר בן עזריה צעיר מזה בהרבה אלא ש"אהדרו ליה תמני סרי דרי חיוורתא" (=העניקו לו שמונה עשרה שורות של שערות לבנות) ונראה כזקן, ומכאן הביטוי "כבן" בכ' הדמיון.

לפי זה בלתי מובן הנאמר בהמשך הדברים: ולא זכיתי כו'. לפי פשוטם של הדברים נראה שהתמיהה על "ולא זכיתי" אינה נובעת רק מכך שהוא חכם אלא גם מן העובדה שהוא זקן כבן שבעים שנה והקדיש זמן רב לדבר ומשום כך היה צריך לנצח?' שתהיה