239

העולם היא בשם אלקים, בגימטריא "הטבע", כדרך שפרעה וחרטומיו אמרו: "לא ידעתי את הוי'", "אצבע אלקים היא"'.

ג. ליתר הבהרה:

לאדיהודי מחפש בכל דבר שבעולם את ה"טבע" שבו. רק כשהוא נתקל בתופעה שהיא בבחינת נס גלוי ואין לה כל מקום בטבע - הריהו נאלץ להודות שהיא אצבע אלקים, וגם אז - הוא משתדל להלביש את הדבר בלבושי הטבע. לעומתו - היהודי, להבדיל, מחפש מיד בכל דבר ובכל תופעה את האלקות שבהם.

וכשם שהגוי מתאמץ ומשתדל בכל יכלתו למצוא הסבר טבעי גם לנס גלוי - כך יהודי, גם כשהוא נתקל בענין שמקורו, לכאורה, טבעי בהחלט - הריהו מתיצב בתוקף של "עם קשה עורף" ומכריז: אין כאן טבע, כי אם אלקות.

וכפי שהוסבר* פירוש דברי הירושלמי "מאמין בחי העולמים": למרות שכל אחד יודע שזריעת גרעין באדמה מביאה באורח טבעי לידי צמיחה - לא יסתמך על כך יהודי, כדי לקחת חפץ - במקרה זה: הגרעין - ולאבדו ע"י הנחתו במעמקי האדמה. חוקי הטבע המבטיחים לו שהגרעין יצמח - אינם בסיס מספיק כדי להשמיד חפץ בידים. רק משום שהוא מאמין

מצורע

ד. כשם שנס, שאין לו כל מקום בטבע, נחשב בודאות למעשה הקב"ה ששינה את הטבע - כך גם כל הענינים הטבעיים.

כשמישהו רוצה לרמות את עצמו הריהו יכול לראות את הנס הגדול ביתר כתופעה טבעית. אפילו בנס קריעת ים סוף - שהוא אחד מן הנסים הגדולים ביותר עד כדי כך שחז"ל5 מתארים אותו כ"קשה" - ניתן מקום טעות ולומר שאין כאן נס.

מסופר במכילתא', שבשעת קריעת ים סוף נבקעו כל המימות שבעולם (מלבד נהר פרת, כך נאמר באחד ממאמרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש). וזהו שנאמר "תפול עליהם אימתה ופחד" - כי בשעה שאומות העולם נוכחו בבקיעת המימות התחילו לשאול על סיבת הדבר, וכך נודע להם נס קריעת ים סוף ונפלה עליהם אימתה ופחד.

לאידך גיסא הרי מובן שהעובדה שכל המימות שבעולם נבקעו - נתנה מקום לטעות. לו היה נבקע ים סוף בלבד היה ברור שיש כאן נס של הקב"ה בגלל עמו, אך כיון שנבקעו כל המימות שבעולם - יש מקום להסביר בצורה "הגיונית" שמקור הדבר בהתרחשות טבעית.