225

עם הענינים הארציים, צריכה להיות בשני כיוונים: ימין מקרבת ושמאל דוחה5.

מצויים כאלה שלדידם "ימין מקרבת" ללא כל מעצור. הם טוענין כי כדי לקרב יהודי לתורה, כדאי להקל בענינים של תורה, ואף לשנות, חס ושלום, את התורה "לפי רוח הזמן".

עצם הענין שיש לקרב את כל היהודים לתורה הוא נכון, כפי שדובר כבר פעמים מספר"', ביחס לפירוש המשנה*: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", שאפילו את אלו שאינם אלא "בריות" בעלמא, שאין להם כל חשיבות מלבד העובדה שהם ברואיו של הקב"ה* - יש לקרב לתורה.

אבל הטענה שלשם כך יש לעשות תיקונים - שהם, לאמתו של דבר, קלקולים - בתורה, חס ושלום, היא היפוכה של דרך התורה, וכלשון המשנה גופה: "ומקרבן לתורה", יש לקרב אותם (את הבריות) אל התורה, אבל לא לגרור, ח"ו, את התורה אליהם ולשנותה לפי רוחם.

אף אילו היתה צודקת הטענה שע"י כך אפשר לקרב יהודי - יש לדעת כי על פי דין התורה אסור לשנות, ח"ו, אפילו דקדוק קל של תורה, הן מדאורייתא והן מדרבנן, ואפילו תקנה שהתקינו רבותינו בדורות האחרונים.

שמיני

- אלא במקרה של נביא אמת המורה זאת כהוראת שעה בלבד - שאז ישנה הלכה בתורה - שהיא ככל המצוות - שיש לשמוע לו, כאליהו בהר הכרמל, נביא והוראת שעה"", אך לולא זאת אסור לסטות ח"ו אפילו זיז כל שהוא מן התורה למרות התועלת העשויה לנבוע מכך -

כל שכן, כשלאמתו של דבר לא זו בלבד שע"י כך לא יתוקן דבר, אלא אף, אדרבה, יהיה גרוע *ותר: המקרבים עצמם ייגררו אחרי ה"בריות" עד כדי לסור ח"ו לגמרי מן התורה והיהדות.

כמשל הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכאשר אדם נמצא תועה ביער בין חיות טורפות - אין פירוש הדבר שהוא יצא מביתו מיד אל עומק היער, כי אם תחלה הלך בדרך המלך (מלכו של עולם) ולאחר מכן סטה מדרך המלך כחוט השערה, ולאחר מכן עוד כחוט השערה ועוד כחוט השערה, עד שמצא את עצמו בעומק היער בין החיות הטורפות.

ח. הסימן של "מפרסת פרסה" אינו מספיק, ודרוש סימן נוסף של "מעלה גרה".

לפני כל פעולה גשמית שאדם עומד לעשות דרושה "לעיסה" ודיון היטב, לברר פעם ופעמיים אם לעשות הדבר וכיצד לעשותו. רק אז טהורה ה"בהמה".