224

נדמה שהדבר ברשות התורה, שכן, לאמתו של דבר, עובר אדם כזה על הציווי? "קדושים תהיו", ציווי עיקרי ושרשי). - כדי להבחין איזו "בהמה" טהורה, מציינת התורה שני סימנים: א) "מפרסת פרסה". ב) "מעלת גרה".

ה. באופן כללי קיים גם בבהמה הבדל יסודי בין הראש לבין הרגל - כפי שמובן גם מהלכות טרפות וכו'. נוסף לכך הרי גם בבהמה קרובות רק הרגלים אל האדמה, ומשמעות הדבר כי הכוחות הנעלים, אף של הנפש הבהמית, אינם צריכים להיות שקועים בגשמיות, בענינים ארציים, כי אם אך ורק כוחות המעשה*, במדה ההכרחית בלבד.

- מסופר כי הרבי (מוהרש"ב) נ"ע אמר לחסיך, איש צורה ובעל כשרונות, שהתמסר למסחר בערדליים: "רגלים תקועות בערדליים כבר ראיתי, אך ראש בערדליים...".

- מלבד זאת צריכה להיות גם ברגל עצמה, בין הרגל לבין האדמה, "פרסא", הפסק בין הרגלים לבין הארציות.

ברם, פרסא זו, במובן של מחיצה, הפסק והעלם, צריכה להיות שסועה, כלומר: גם בענינים הארציים צריכה להאיר אלקות, וגם בהם יש לראות את האלקות.

שמיני

[כדרך שמוסבר בתורת החסידות? לגבי השערות, שבאשה הרי "שער באשה - ערוה" וכן בלויים נאמר: "והעבירו תער וגו'", ואילו בנזיר נאמר: "גדל פרע שער ראשו", וההסבר הוא כי במקום בו החיות והאור במדה מועטה, מהוות השערות (שהם בחינת צמצום ובאים רק בהפסק של הגלגולת) חסרון, אך במקום שהחיות והאור בריבוי - צריכות להיות שערות, ולפיכך בנזיר "קדוש יהיה - גדל פרע" וכו'. כך גם בענין הפרסה של בהמה, היא צריכה להיות שסועה].

כאמור ב"תניא""': "שגם בעניני ארץ לא יפרדו מאחד האמת", הקב"ה. ולפיכך צריך להיות הסדק שלם, לכל עומק הפרסה - שיגיע גם למטה.

רק אז נעשית הבהמה - טהורה, כלומר: ה"בהמה", הגשמיות ההכרחית לגוף, היא "בהמה טהורה".

וכפי שכתוב ב"קהלת יעקב" - למחבר ספר "מלא הרועים" - כי "בהמה" - ראשי התיבות: בשר היורד מן השמים, ומובן שהיא טהורה כי אין דבר טמא יורד מן השמים!'.

ז. פרט נוסף יש בהפרסת פרסה?! - הפרסה חלוקה לשתים, ומשמעות הדבר שההליכה על גבי הארץ, המגע