215
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יי מאידך, למרות שנבראים לכשעצמם אינם מסוגלים להגיע לדרגות נצחיות - הרי, כאמור, השראת האש שלמעלה באה אך ורק ע"י שלימות העבודה של האש שלמטה. ופירוש הדבר, שכאשר הנברא עושה את כל אשר ביכלתו, אף שהדבר בהגבלה, נותן לו הקב"ה את האש שלמעלה, בלי גבול.
גם דבר זה רמוז במלה "תמיד" שבפסוק (אש תמיד תוקד גו): משמעות "תמיד" היא - בלי גבול, למעלה מהזמן. הזמן לכשעצמו, מאחר שהוא מורכב מחלקים מוגבלים, חייב להיות בהגבלה", אלא שבכל זאת - מתוך שלימות העבודה של האש שלמטה "נמשכת" בחינת בלי גבול שלמעלה מהזמן - ויתר על כן - זה נמשך בתוך הזמן, והזמן עצמו נעשה נצחי, תמיד.
פירוש הדבר לגבי העולם: בתוך הטבע מופיעה הצלחה שלמעלה מהטבע.
כל יהודי הוא, הרי, משכן ומקדש אליו יתברך, כאמור: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם - בתוך כל אחד ואחד מישראל". יש צורך, איפוא, לדעת שכל עוד חסרה ה"אש" - החמימות והחיות - הרי אף כשאדם לומד תורה, מקיים מצוות, ויש לו כל הענינים שהיו במשכן - חסרה לו השראת
השכינה, כיון שהדברים הם ללא רוח חיים, עד שעלול להיות שעדיין קיים בו רושמו של חטא העגל.
תורה ומצוות צריכים להיות בהתלהבות ובחיוניות - בכל שלשת ה"קווים" - תורה, עבודה וגמילות חסדים.
תורה: אין אדם צריך לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית - כשליממה כולה אין הדבר נוגע. אין ללימוד להיות בלחישו - כשלעצמו אין הדבר נוגע. חייב להיות "לא ימוש" גו', וחייב להיות "ערוכה בכל רמ"ח אברים - כל עצמותי תאמרנה", בחיוניות.
עבודה: על התפלה, שהיא קו העבודה, להיות לא "קבע", כי אם "רחמים ותחנונים לפני המקום"\:, תוך תחושת חיוניות.
גמילות חסדים: המצוות, שכללית הן מהוות את קו הגמילות חסדים, צריכות להיות לא רק לשם יציאת ידי חובה. חובה לקיים מצוות בהידור, דבר הנובע מן החיוניות שיש לאדם בקיום המצוות.
וע"י שלימות האש שלמטה - "נמשכת" האש שלמעלה, השכינה שורה בתורתו ועבודתו עד לבכל מעשה ידיו, גם בעניניו הגשמיים.
וכאמור, נוצרת "המשכת" בלי גבול
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.