211

עמלק טוען כך כי אין הוא מצאצאי יעקב אבינו. יעקב היה "איש תם יושב אהלים". עמלק מסכים להתנהגות של "יושב אהלים", ישיבה בבתי כנסת ומדרש והתעסקות בתורה, שכן הוא נצר לאברהם ויצחק, אך אין הוא יכול להרשות התנהגות של "איש תם", תמימות, קיום המצוות מבלי להבין את נמוקיהם, הקדמת "נעשה" ל"נשמע".

לדעתו של עמלק יש תחלה להכיר יפה את המשימה המוטלת, להתעמק בנכונותה, ואחר כך לבחון אם אמנם האדם מסוגל לקיים אותה, ורק במדה שהשכל והאפשרות הנוחה מרשים - לקיים את המצוות. "נשמע" קודם ל"נעשה" גם עשו התנהג כן: הוא היה איש יודע ציד.

לפי דבריו של עמלק אין מה לחשוש מהתנהגות זו, שהרי התורה היא ענין של חכמה ושכל, והקדמת ה"נשמע" לא תפגע בקיום ה"נעשה" משום שהשכל "ייב את קום המצוות...

באה מצות מלחמת עמלק ומחייתו ומזהירה: התנהגות של "אשר קרך" - קרירות - מביאה, חלילה, לקיום הפירוש האחר בביטוי זה: קרי, החיים והכחות שניתנו מן השמים לשם קיום מטרות נעלות של "כיבוש" הארץ והפיכת העולם לדירה לקב"ה - נרתמים לשרות הגדלת כחות הטומאה והקליפות, רחמנא ליצלן<. זו היא

פ' זכור

תוצאה טבעית של הקרירות. מי שהוא מתימר להיות "יודע ציד" - הופך בסופו של דבר ל"איש שדה" - בורח מאהלי התורה שבכתב ושבעל פה.

חובה להתנהג בדרכו של "יעקב איש תם", דרך התמימות היא הדרך הישרה שעליה נאמר "ותומת ישרים תנחם", כפי שנדרש בגמראפ, ועל החושבים להקדים את ה"נשמע", ומתנגדים להתנהגות נלהבת - נאמר: "וסלף בוגדים תשדם".

ח. במלחמה השניה - שהיתה בסיומה של התקופה הראשונה - בטרם נכנסו בני ישראל לארץ - נקט עמלק בתכסיס של הסוואה, בערמה: הוא התחפש לכנעני, כדי שבני ישראל לא יכירו בו את אויבם מלפני ארבעים שנה.

במלחמה זו הוא הופיע כגוי מבטן ומלידה, כאן הוא כבר העלים את מוצאו מגזע אברהם ויצחק. אין הוא מתימר להתערב בעניני תורה ויהדות, אותם הוא "מרשה", כביכול, לקיים כאות נפשם של בני ישראל. אלא מה? הוא דורש אחת בלבד: את הטפול בענינים הגשמיים, בענייני יום יום, בענינים הקשורים ל"ארץ כנען" - יש ללמוד ממנו ולהתנהג כפי הדרכתו.

כך הוא טוען כלפי עם ישראל: סיימת כבר את תקופת השתלמותך במדבר, ועתה יש לך להכשיר את עצמך לכניסה ל"ארץ כנען",