198

ב) רק על ידי המשכן הגשמי

"ממשיכים" את עצמותו יתברך שלמעלה מכל הגילויים, נעלם ונסתר לגמרי5'.

במשכן שהראה הקב"ה למשה היו גילויים, המשכות, הארות והשפעות, אך לא - עצמותו, לעומתו במשכן שהקימו בני ישראל בגשמיות - דוקא שם היה "ושכנתי בתוכם", "המשכת" עצמותו.

למרות שהמשכן שהקימו בני ישראל היה עשוי מדברים גשמיים, נטלו זהב כסף ונחושת, פשוטם כמשמעם, והקימו מהם משכן.

פקודי

הירושלמי עומד מיד על כך שלכאורה נאמר "כאשר צוה" תשעעשרה פעמים, ומסביר: "ובלבד מן ואתו אהליאב בן אחיסמך עד סופיה דסיפרא", כלומר, נמנים רק הביטויים "כאשר צוה" המופיעים לגבי בצלאל ואהליאב ביחד, אבל "כאשר צוה" הנאמר לגבי בצלאל בלבד אינו נכלל בחשבון. לכאורה בלתי מובן: א) מה הקשר בין ח"י ברכות התפלה לבין ח"י הפעמים של "כאשר צוה". ב) מה הקשר בין התפלה לבין המשכן השני דוקא. ג) מדוע נמנה "כאשר צוה" - כנגד ח"י הברכות - רק במקום בו נזכר גם אהליאב.

יתר על כן בלתי מובן: הרי ידוע9 ש"תפלה" הוא מלשון: התחברות (כמו: "התופל כלי חרס", "נפתולי... נפתלתי"), שענינה של התפלה הוא התחברות והתקשרות המתפלל אל האלקות. היה, איפוא, צריך הדבר להיות קשור לבצלאל, שהוא משבט יהודה, בלבד, יותר מאהליאב למטה דן, לפי: א) ששבט יהודה הוא הנעלה שבשבטים (כאמור במדרש* שלפיכך נבחרו דוקא בצלאל ואהליאב, מן המעולה שבשבטים ומן הירוד שבשבטים). ב) ש"יהודה" הוא מלשון הודאה, וקשור במיוחד לתפלת שמונה עשרה':, ענין הדבקות שבתפלה אפשרי רק על ידי הודאה והתבטלות.