196

1% לקוטי והמשכן שעשו בני ישראל, כפי שמסופר בפרשיות ויקהל ופקודל - רומזים לשני משכנות מיוחדים, ובלשון רז"ל:: "משכן למטן, משכן למעלן". משום כך נמנים כל הפרטים

פעם נוספת. ובפירוט: כלי המשכן ולבושי הכהונה כפי שנאמרו לראשונה (תרומה-תצוה) הרי הם: א) מפי

הקב"ה. ב) אל משה רבנו. יתרון הדברים, ובמיוחד בענין זה, הוא בשלשה:

א) שומע ומקבל הדבור, משה, הוא נשמה דאצילות, כלומר, גם בהיותו כאן למטה היה ממש כבעולם האצילות, כמאמר רז"ל: שכינה מדברת מתוך גרונו.

למרות שכל הנשמות מקורן בעולם האצילות, אבל רק שרשן באצילות. לעומתן הנשמות דאצילות - גם למטה הן בדרגת אצילות.

למרות שיש הבדל בין הנשמות לבין הכלים דאצילות, כאמור ב"אגרת-הקדש" "שכבר יצאו ונפרדו מהכלים" - והדברים מוסבים על נשמות דאצילות - הרי עם זאת הן עדיין בדרגת האצילות.

ב) האופן בו קיבל את הדיבור והנבואה - הוא כאמור: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"5, ושני פרטים

פקודי

בדבר: א) "משה עמד על עמדו"ז בשעת התגלות הנבואה, שלא כנביאים אחרים. ב) נבואת משה היתה בבחינת "זה" ולא בבחינת "כה", כלומר בכל הנביאים הפריע גופם הגשמי אף לגילוי של "כה", ואילו במשה רבנו היה גופו כלי אפילו לבחינת "זה".

ג) מקום הקבלה היה בהר סיניי, שאז עמד משה בדרגה נעלית יותר מכבהיותו למטה, והראיה: לחם לא אכל ומים לא שתה?. אם כי גם לאחר שירד משה מן ההר היו אכילתו ושתייתו שונות משל אנשים אחרים.

מכל זה מובן שמשכן כזה לא נעשה מזהב וכסף וכו' גשמיים?'.

אך כלי המקדש ולבושי כהונה כפי שהם מתוארים בויקהל-פקודי נעשו: א) על ידי בני ישראל, והרי רוב הנשמות הן דבריאה, יצירה עשיה\'. ב) למטה בעולם זה. ג) מזהב וכסף ונחשת וכו' גשמיים.

ה. בכל זאת, למרות השוני הגדול בין "בכוח" לבין "בפועל" - הרי אימתי בוצע תכלית הרצון של הקב"ה, ומתי קוימה הבטחת "ושכנתי בתוכם"? - רק במשכן הגשמי של ויקהל-פקודי