192
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יתר על כן לפסוק "ששת ימים תעבוד" אומרים רז"ל שזו מצות עשה".
לכאורה: כיצד יתכן הדבר?
אך לפי האמור שתכלית כל המלאכות היא לעשות באמצעותן משכן - מובן שזו מצוה, והאדם צריך לעמול תמיד, "כי אדם לעמל יולד"*. שכן ההבדל בין העולם כולו לבין המשכן הוא רק ההבדל בין "כוח" לבין "פועל": המשכן הוא משכן בפועל, והעולם כולו הוא משכן בכוח. יש, איפוא, לנצל כל רגע למלאכה שמביאה, כאמור, מן הכוח אל הפועל, בכל רגע קיים הציווי של "בכל דרכיך דעהו". (משיחת פורים, תשח"י)
יא "משנכנס אדר מרבין בשמחה". במשנה? נאמר: "משנכנס אב
ממעטין בשמחה" והגמרא* אומרת ביחס לזה: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.
נראים כאן שני ענינים הפכיים:
6 מן הביטוי "כשם" משמע שהעיקר הוא: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" הנאמר במפורש במשנה,
אדר שיחות 1
ואילו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" אינו אלא בבחינת "כשם", הנלמד מן "כשנכנס אב".
ב) לאידך גיסא אנו רואים באשר לפועל שה"משנכנס אב ממעטין בשמחה" הוא מוגבל. לא בכל ממעטים. ישנם עניני שמחה גם באב', ואילו ה"משנכנס אדר מרבין בשמחה" הוא ללא כל הגבלה, עד כדי "עד דלא ידע".
ולכאורה בלתי מובן הדבר: מאחר שכל הענין של "משנכנס אדר מרבין" נובע מן "משנכנס אב ממעטין", כלשון הגמרא: "כשם", מדוע, אם כן, "משנכנס אדר מרבין בשמחה" הוא במדה יתרה מאשר "משנכנס אב ממעטין" וכו'.
יב. ההסבר הפשוט לדבר הוא כי השמחה צריכה להיות תמיד, אפילו בחודש אב, תמיד קיים הציווי של "עבדו את הו" בשמחה", ולפיכך כשנוסף גם "מרבין בשמחה" הריהו ללא הגבלה. ה"ממעטין" הוא מוגבל לפי שגם אז צריכים להיות ענינים מסוימים של שמחה, ובמיוחד משום הציווי של עבדו את הוי' בשמחה.
תוכנו הפנימי של הדבר הוא על-פי מה שהוסבר במאמר?* שתכלית הכוונה היא הביצוע של "נתאוה הקב"ה להיות לו, יתברך, דירה בתחתונים", וכשם
הערות
- 7. ראה לעיל הערה 8.
- 8. איוב ה, ז.
- 9. תענית כו, ב.
- 0. שם כט, סע"א.
- 1. ראה שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ב. ב"ח לטור ריש סימן תקנא: אבל באכילת בשר כו'. וצריך עיון במגן אברהם שם סק"א.
- 2. ד"ה כי תשא תשט"ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.