176

1% לקוטי תרומה. בפסוק "ויקחו לי תרומה" מדייק ה"תניא" בשם הזהרל - מדוע נאמר "תרומה", והרי היה צריך להיכתב "ותרומה"? - "דכולא חד". כלומר: כל שלשה-עשר או חמשהעשר הדברים הנמנים כאן, אף שהם דברים גשמיים, הם מהוים דבר אחד עם "לי", משום שהתהוות הגשמיות היא מהעצמות"', אלא שהיא בהעלם, ולכן אפשר לעשות מהם מקדש, שכן אין צורך אלא לגלות זאת מן ההעלם אל הגילוי.

ועוד נאמר: "דבר אל בני ישראל". נכון, אמנם, ש"כולא חד" ואין צורך אלא לגלות זאת, אך לדבר זה עצמו - גילוי העצמות שבדברים הגשמיים - מסוגלות רק נשמות ישראל, לפי שבהן העצמות בהתגלות, ואליהם מסר עצמו, כביכול, שיוכלו לקחתו.

- האמור הוא על-פי הפירוש הידוע של "כי תקנה"'', שלכן אפשרית המשכת הדעת גם אל נשמות בי"ע, "זרע בהמה", כי: א) בשרשו קיים הדבר אלא שיש רק לגלותו, דבר הרמוז במלה "תקנה", שכן קנין הוא "ענין גילוי ההעלם בלבד ולא - התחדשות". ב) המשכת הדעת הוא ע"י משה דוקא, לפי שמשה הוא בדרגת "מן המים משיתיהו", ואם כי לכל הנשמות יש דעת בשרשן ורק צריכים לגלותה,

לגלותה, כאמור, הרי הגילוי חייב להיות ע"י כזה שדרגה זו מאירה בו בהתגלות.

כך. גם בעניננו: עשיית "כלים" לעצמות מן הגשמיות אפשרית משום שבשרשם דברים אלה הם בבחינת "לי", והגילוי הוא ע"י נשמות ישראל משום שבהן העצמות בהתגלות.

יב. לפי זה יובן מדוע נתקשה משה רק במנורה: המנורה היתה מזהב, וענינה היה להאיר את החשך כך שתהיה "עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל"?י. היה, איפוא, קשה למשה: איך אפשר לעשות זאת מזהב, מגשמיות?

השיב לו הקב"ה: אמנם אדם אינו מסוגל לעשות זאת, כי אם הקב"ה בלבד. האדם נדרש רק לקחת את הזהב ולהשליכו לאש, וכשהאדם משליך את הזהב לאש, עושה ממנו הקב"ה מנורה שתאיר במשכן.

יג. כבר דובר פעמים מספר, שנחרב רק בית המקדש שנבנה מעצים

ואבנים וכו', ואילו בית המקדש שבקרב כל איש ישראל, בלבו פנימה, - "ושכנתי בתוכם" - נשאר קיים

תמיד, בכל הזמנים ובכל המצבים.

כשיהודי עושה מכל חפציו השייכים לו - בית מקדש להקב"ה, אומר לו הקב"ה שיעשה מן הזהב, מן המובחר שבגשמיות - מנורה. הקב"ה אומר לו: