156
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי החיות האלקית המהוה אותו תמיד מאין-ליש, ובלשון הרמב"ם: "אין שם מצוי אמת מלבדו".
ב) "זה" במשמעות "הנה זה", האפשרות לומר בכל זמן ובכל מקום: "הנה זה", קיימת רק לגבי אלקות, שכן כל נברא מוגבל ואינו נמצא בכל מקום. לפיכך אין מקום לומר עליו: "זה". ברם, שם שמים - שגור בפי כלי, רק לגבי הקב"ה הנמצא בכל מקום, "לית אתר פנוי מיניה", אפשר לומר: "זה", הנה זה.
- אבל משום ההעלם וההסתר של הנפש הבהמית עלולה להיות החלפה, לומר על "הוא" - "זה".
אם כי יש להשמר מכל סוגי הנפש הבהמית, שכן כל אחד מהם עלול להביא לאבידת הנפש האלקית ר"ל - יש, בכל זאת, לכל זמן ה"קליפה" המיוחדת לה, ונגדה יש לעמוד ביחוד. משום כך נתעכב במיוחד על ביאור הענין של "שה", הנוגע במיוחד לדורנו.
משפטים
זו היתה גם טענתו של "המן", המקטרג בשמים, אל "אחשורוש - זה הקב"ה שאחרית וראשית שלו": "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים גו' ואת דתי המלך אינם עושים", ישנו עם שכל מהותו היא "אחד", הוא מסוגל לעשות ל"אחד" בכל מקום וגם בארץ, ככתוב: "גוי אחד בארץ", ובכל זאת, למרות גדולתו, הוא "מפוזר ומפורד בין העמים", הוא מתרשם ומתפעל מכל אחד, ולכן את דתי המלך, מלכו של עולם, אינם עושים.
ה. התהליך הדרוש הוא שיהודי, בכל מקום שהוא בא, צריך להנהיג את (הרוחניות, שהיא המציאות האמיתית, של) העיר כולם, הסביבה כולה והמדינה כולה. במקום זה הוא מאבד עשתונותיו ולא זו בלבד שאינו משפיע אלא שאף הופך למושפע, הוא מחקה את השטויות של המדינה, של הסביבה ושל העיר.
הערות
- 1. ג. ביחס לפרטי דרגות הנפש הבהמית הנכללים בפסוק בארבעה סוגים: שור, חמור, שה ושלמה, מסביר כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" במאמר שמשמעותו של "שור" היא - שור נגחן, "חמור" - חמרא בתקופת תמוז קרירא ליה, "שלמה" - ובגד בוגדים בגדו, ו"שה" - שה פזורה ישראל.
- 4. ראה תו"א יד, ב: אפילו תינוקות כו'.
- 3. שיחות
- 4. ד. לגבי הנאמר: "שה פזורה ישראל" - נשאלת שאלה: "ישראל" הוא שם-מעלה ואילו "שה פזורה" הוא חסרון - מדוע, איפוא, בשעה שהכתוב רוצה לומר: "שה פזורה" - הוא מזכיר שם "ישראל"? - אך הענין הוא שאמנם זאת אשר שואל הנביא: כיון שבני ישראל מוכתרים בשם "ישראל", "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", כלומר, איש ישראל מסוגל לשרור לא רק על אנשים כי אם גם על מלאכים, כיצד אין לו תוקף במדה כזו עד שהוא נגרר אחר כל אחד, הוא בבחינת "שה פזורה"?!
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.