155
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
פרשת משפטים
א. בפרשתנו כתוב: "על כל דבר פשע גו' על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה, עד האלקים יבא דבר שניהם גו' ישלם שנים לרעהו". הגמרא אומרת כי פסוק זה דן בשומר הטוען שהפקדון שהופקד אצלו הלך לאיבוד. הוא טען טענה שעלזידה נפטר מתשלום: בשומר חנם - טענת גניבה ואבידה, ובשומר שכר - טענת אונסין, ונשבע עליה, ובסופו של דבר התברר שפשע בפקדון ומעל' בשבועה. ההלכה היא: "עד האלקים יבא דבר שניהם גו' ישלם שנים לרעהו".
אף ההלכות של פשיעה, שליחות יד בפקדון, מעילה בשבועה ופסק הדין - "עד האלקים יבא דבר שניהם וגו'" - קיימות גם ברוחניות.
ב. כ"ק אדמו"ר בעל ה"צמח צדק" נ"ע מפרש, במאמר, את הפסוק: "על כל דבר פשע גו" מבחינת העבודה הרוחנית של נפש האדם.
נחזור, איפוא, על חלק מן המאמר הקשור לזה, בכמה הוספות "בדרך אפשר":
בכל איש ישראל נמצא פקדון של הקב"ה, היא הנשמה?, אותו הוא צריך לשמור שיישאר בשלמותו ולא ייפגם חיו, אף יתרה מזו: להעלות את הנשמה לדרגה נעלית מזו בה היתה שרויה לפני הירידה, כפי שידוע שירידת הנשמה בגוף היא ירידה צורך עליה.
השמירה, שיהודי צריך להעניק לנשמה, קשורה גם בשבועה כמאמר רו"לי לגבי נשמה העומדת לרדת למטה: "משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע".
"על כל דבר פשע" - אדם הפושע בפקדון ומועל שבועה - מנין נובע הדבר? - מסביר הכתוב: "על שור, על חמור, על שה ועל שלמה", אלה פרטי סוגים בנפש הבהמית (כדלהלן) המביאים לידי "על כל אבידה", לכך שהנפש האלקית אובדת ר"ל, עד ל"אשר יאמר כי הוא זה", על "הוא" הריהו אומר: "זה".
"זה" - במובנו האמתי - נסב על קדושה ואלקות, כלפי שום דבר אי אפשר לומר: "זה", מלבד כלפי הקב"ה משני טעמים:
א) "זה" במשמעותו הפשוטה (זהוזה) אפשר לומר רק על הקב"ה, שכן מציאותו של נברא איננה הוא כי אם
הערות
מצוטט ב־4 עמודים
- כתר שם טוב כ לקוטי שיחות ח"א ע' 155
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ו. לקו"ש ח"א ע' 155
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו. לקו"ש ח"א ע' 155
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשט"ו. לקו"ש ח"א ע' 155
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.