153

ודע שהקב"ה רוצה שילמד תורה ויקיים מצוות - אין כלל מקום בשכלו להניח אחרת ממה שציוה הקב"ה, ולכן מתפלל הוא שלא על מנת לקבל פרס כי אם משום שכך ציוה הקב"ה. אין הוא שואל אם יזכה משום כך לעולםהבא אם לאו, ומכלדשכן שאין הוא שואל על שכר בעולם-הזה.

אך אין די בכך. הוא נדרש לכך שגם אכילתו תהיה לשם התפלה. כל עניניו יהיו לשם קדושה, ככתוב: בכל דרכיך דעהו.

העובדה שיהיה עשיר, ויעמוד בחוגים הפיננסיים בדרגה נעלית ויופיע ברשימת משלמי מסים של 59 אחוז - אינה עדיין תכלית בריאת האדם, כי אם על כל עניניו להיות לשם קדושה, כדי שיוכל ללמוד תורה במנוחת הנפש, לקיים מצוות בהרחבה ולתת צדקה ביד רחבה.

אף לא להסתפק בכך, כי אם להשתדל להשפיע גם על אחרים, שכן אם עשיר הוא - יוכל ביתר קלות להשפיע על אחרים. הרי רואים אנו שלעני לועגים ואילו את העשיר מחקים אף כשהוא עושה שטות, וכלשכן כשהוא עושה דבר נכון. לפיכך: כשיניח הוא תפילין - יניחו הכל תפילין, כשישמור הוא שבת - ישמרו הכל שבת, משום שרואים שמפני ששמר שבת נעשה לעשיר, כשיניח הוא תפילין דרבנו"תם, וכשיאכל הוא מצה שמורה - תיסגרנה כל מאפיות המצה הפשוטה משום שהכל יתחילו להשתמש בשמורה.

זו, איפוא, המשמעות של "אכילה לשם תפילה", שכל הענינים האנושיים וכל צרכיו (הנקראים בשם "אכילה") צריכים להיות לשם "תפילה" (הכוללת את כל התורה והמצוות), לשם הבאת "וחי בהם", להחדרת חיוניות בתורה ומצוות.

כשרוצים לגדל ילדים שהתנהגותם לא תהיה של "תפילה לשם אכילה" ולא ש"התפילה" וה"אכילה" יהוו שני עולמות נפרדים, כי אם שאכילתם תהיה לשם התפילה -

תלוי הדבר באם, שתתנהג היא עצמה כך ותחדיר רוח זו בילדים מקטנותם, כשעדיין נתונים הם בעריסה תחדיר בהם את ההרגשה שכל הדברים צריכים להיות לשם התחברות עם הקב"ה, ובלעדי זאת הרי אף אם יש מה לאכול - אין לזה טעם.

אז מגדלים ילדים הנעשים אחר-כך לגדולים בישראל, יש להם במה להתפלל ויש להם מה לאכול, לאכול כפי שהקב"ה רוצה, והרי רצונו הוא שיהיה ליהודים מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, לא רק "בני רויחי" כי אם גם "חיי רויחי" ו"מזוני רויחי".

שיהיה "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", בית מבורך ברוחניות ומבורך