147
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
146 לקוטי שאין עושים זאת בכוחו ועוצם ידו, כי אם בכוחו של משה, בכח התורה.
יד. לגבי הפסוק "וישמע יתרו" אומרים רז"ל: "מה שמועה שמע ובא? - מלחמת עמלק". השמועה הגיעה גם למדין, ואמירת יתרו: "עתה ידעתי" - היוותה הכנה למתן תורה, כאמור בזוהר.
כך גם עתה, כשיוצאים להלחם בעמלק הרוחני, בכוחו של משה, משפיע הדבר גם על מדין, ודבר זה יהווה הכנה לגילוי וקבלת פנימיות התורה, שיגלה משיח צדקנו, בב"א.
(משיחת יו"ד שבט, תשט"ז)
ט'ו בשבט
טו. חמשה עשר בשבט הוא ראש-השנה לאילנות. למרות שיש מחלוקת בדבר, ובית שמאי סוברים שראש-השנה לאילנות הוא באחד בשבט - הרי "בית שמאי ובית הלל - הלכה כבית הלל", ויתר על כן "בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה"?י.
טז. אפשר לומר את ההסבר כדלהלן:
אנו נוכחים במספר מקומות בש"ס שלדעת בית שמאי אזלינן בתר (=הולכין אחר) "בכח" כפי שהדבר בהעלם, ואילו לדעת בית הלל אזלינן בתר ה"פועל" והגילוי.
ט"ו בשבט
דוגמא:
א) "חלות דבש" מאימתי מטמאות משום משקה? בית שמאי אומרים משיהרהר. ("בכח", העלם), ובית הלל אומרים משירסק (בפועל, גילוי)".
ב) נרות חנוכה, "בית שמאי אומרים?': יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמא דב"ש - כנגד ימים הנכנסין (= העתידים לבוא) ("בכח", העלם), וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאין (= שיצאו כבר), ("בפועל", גילוי)".
בית שמאי הולכים אחר הדבר כפי שבאפשרותו להיות לפי כוחותיו החבויים, בית הלל - לפי הדבר כמו שהוא באופן גלוי.
(שורש הענין הוא: בית שמאל - שרשם מבחינת הגבורות, ועבודתם בדרך העלאה, בחינת העלם. ובית הלל שרשם מבחינת החסדים, ועבודתם בדרך "המשכה", בחינת גילוי, "הלל" מלשון: בהלו נרו, גילןי3'),
יז. תוכנו של ראש-השנה לאילנות הוא שהאילנות מפסיקים לינק את חיוניותם מן המימות של אשתקד, ומתחילה בהם יניקה חדשה*''.
הערות
- 09. ראה דרושי החלצו (בלקו"ת פ' מטות ובכ"מ).
- 0. ברכות לו, ב.
- 1. עוקצים פ"ג, משנה יא.
- 2. שבת כא, ב.
- 3. לקו"ת שה"ש מח, ג.
- 4. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.