139
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
פרשת בשלח
א. לפני עשרים שנה, אחרון של פסח חצר"ת, השמיע כ"ק מו"ח אדמו"ר שיחה' בקשר להפטרה של שבת זו.
הוא סיפר אז בשם אבדסבו, ה"צמח צדק", שסבו, אדמו"ר הזקן, הקשה פעם מדוע ההפטרה של שבת שירה היא "ותשר דבורה", שירה של אשה, ולא השירה של דוד, שהיא גם ההפטרה של שביעי של פסח. בפרשת בשלח ישנה שירת הגברים, "אז ישיר משה", גו', וכן ישנה שירת הנשים: "ותקח מרים גו' את התוף בידה, ותצאן כל הנשים גו' בתופים ובמחולות, ותען להם מרים: שירו לה' כי גאה גאה". מדוע, איפוא, ההפטרה היא דוקא שירה של אשה, "ותשר דבורה"?
וכלפי זה סיפר אדמו"ר הזקן סיפור ארוך (נדפס ב"שיחה" האמורה) וסיים שכשבני ישראל יצאו מצרים והלכו בים ביבשה ואמרו שירה - גם הנשים אמרו שירה, אך נוסף לכך "בתופים ובמחולות", בשמחה. לפיכך הפטרת שבת שירה היא - "ותשר דבורה" (הכל היה מן העפר, ספירת המלכות).
ב. לכאורה, בלתי מובן מדוע, אכן, שירת משה ובני ישראל - הגברים - לא היתה בשמחה כבשירת מרים וכל הנשים?
אך טעם הדבר, לפי פשוטו, הוא
משום שכשמשיגים דבר ללא עמל וללא צער אי אפשר, בשום אופן, לחוש אותה שמחה כמו לגבי דבר שהושקע בו עמל רב ועבר מלחמות קשות "לפום צערא - אגרא"?. ככל שגדולה תחלה היגיעה וגדול הצער - גדולה יותר השמחה שלאחר מכן.
כשבני ישראל אמרו שירה על כך שפרעה והמצרים טבעו בים ושהם יצאו מגלות מצרים - לא היו מסוגלים משה רבנו והגברים שבישראל לחוש בשעת מעשה באותה שמחה של מרים ונשי ישראל.
שכן הקשה ביותר שבגלות מצרים והגזירות הגרועות ביותר באו לאחר שנולדה מרים, והגזירה החמורה ביותר היתה: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
- כל הקשיים שהיו לפני כן כשעבדו בני ישראל "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" אינם מגיעים בחומרתם לגזירה של השלכת הבן הילוד ליאור -
אחר כך באה גם - כפי שחז"ל מספרים - הגזירה שפרעה יתרחץ בדמם של ילדי ישראל.
האם מתנסה בחויית הדברים האמורים יותר מן האב. לפיכך
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.