135

בהצלפה*.

כן מוצאים אנו בהלכה שעל השופט להיות איש חסד דוקא':, ועליו לדעת למצוא זכות לנידון. אפילו כשנפסק עונש מלקות לנידון, ולפעמים עונש גרוע מזה - אין באפשרותו לבצע בעצמו את פסק דינו, אף שהוא עפ"י השו"ע, כי אינו יכול לסבול את צער הזולת, והדבר נמסר לביצוע של שליח בי"ד.

- פרט לצדיק גמור כשמואל הנביא - שאין לו מציאות עצמית, כי כל מציאותו היא קיום רצון העליון - שהרג בעצמו את אגג.

ואז - כמאמר רז"ל< על הפסוק: מאיר עיני שניהם ה' - מסייעים לו מלמעלה ללכת בדרך הישרה ומשפיעים לו ביד רחבה את כל הדרוש לו ולבני ביתו. השפע בא ממדת החסד שלמעלה שהיא בלתי מוגבלת, וניתן לו גם "כלי" לקבלתו, כפירוש החסידות את הפסוק "והוא יכלכלך":

יו"ד שבט

יח. בין התקנות שהתקין כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא - מצויה התקנה ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פרש"י (מפרשת השבוע) השייכת לאותו יום.

בקשר לכך מסר כ"ק מו"ח אדמו"ר את פתגמו של רבנו הזקן. שלפיו "יש לחיות עם הזמן", ופירושו שמן הפרשה הנלמדת בכל יום יש להסיק הוראות דרך הקשורות ליום זה.

יש הפרשה השייכת ליום ההילולא של השתא (מ"שני" עד "שלישי" בפרשת בשלח) מדברת במעמדם ומצבם של בני ישראל זמן קצר לפני קריעת ים סוף.

קריעת ים סוף היתה מן הנסים הגדולים ביותר, כלשון רז"ל "קשה כקריעת ים סוף"*. קריעת ים סוף שימשה הכנה למתן תורה וכן לגאולה העתידה.

כיצד בא נס קריעת ים סוף?

- בפרשה הנלמדת למחרת יום ההילולא (שלישי) מסופר: היה יהודי בשם נחשון בן עמינדב, שמסר נפשו וקפץ לתוך הים, בכך השפיע "המשכה" זו לכלל ישראל - והביא את נס קריעת ים סוף לידי גילוי למטה.