131

אשר לכתות השונות הדוגלות בסברותיהן השונות והמשונות: "נתנה ראש ונשובה מצרימה", או להלחם עם מצרים או לנוס המדברה - הרי כיון שלא אחת מהדברים הללו היא הדרך לקרבנו לקבלת התורה, אין הם דרכים שלנר.

עניננו הוא לצעוד לקראת קבלת התורה - הרי נאמר "נותן התורה" בלשון הווה - ועלינו לעשות כן בלי כל חישובים. נצעד לתוך הים העומד בדרכנו, גם אם יש הר בדרך - נעבור עליו. אנו צועדים לקבלת התורה להתייחד עם הקב"ה.

וכשמתקדמים לקבלת התורה בלי חישובים זוכים ל"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

כה. כשם שנחשון זכה להיות הראשון בנשיאים להקריב קרבן ולחנך את המשכן שעל ידו תשרה שכינה בבחינת "ושכנתי בתוכם", כן על כל איש ישראל לראות את עצמו "נחשון".

ואז יביא לקיום הנאמר ב"תקוני זהר" שכשימצא יהודי אחד (שם מובא הביטוי "צדיק", והרי נאמר "ועמך כולם צדיקים") שיתנהג כפי הדרוש - הוא יביא את המשיח ויזכה לקבל את פנימיות התורה שיגלה המשיח.

ומתוך כך נזכה ל"אז ישיר" - "מכן רמז לתחית המתים מן התורה", והקיצו ורננו שוכני עפר והרבי בעל ההילולא בתוכם שיוליכנו לקראת משיח בחסד וברחמים.

(משיחת יו"ד שבט, תשט"ז)

יו"ד שבט

כו. = בשעת ברית המילה שלו בכה כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדרך התינוקות. אמר לו סבו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש: מדוע הנך בוכה? כשתגדל תהיה... ותאמר חסידות בשפה ברורה. כך רשום ברשימות המאסר של הרבי - במקום חלק לאחר המלה "תהיה". מחסידים שמעתי שאמר "תהיה רבי". כך מובן מדוע יש מקום חלק ברשימות הרבי.

כז. כשהיה הרבי ילד, בשנת תרמ"ד, דר אביו, הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, בדירה בת שני חדרים. חדר אחד שימש כחדר השינה. ובחדר השני ישב יחד עם הרה"ג והרה"ח ר"מ בעופאלאוו ולמד. שם גם עמדה עריסתו של הרבי. הרבי היה יפה תואר ופניו האירו. פעם, תוך כדי הלימוד, מאוחר בלילה, ראה הרי"מ את הרבי ישן, והחל לדבר עם הרבי נ"ע על כך שמראה ומאור הפנים מוכיח על טהרת המחשבה וכו'. נתעורר אז רצון חזק בכ"ק אדמו"ר נ"ע להעניק נשיקה לרבי. חלף במוחו רעיון שבבית המקדש הביאו, נוסף על קרבנות, גם כסף, זהב וכו' לבדק הבית, והחליט להחליף את הנשיקה במאמר חסידות. אז כתב את מאמר החסידות ד"ה מה רבו מעשיך. בשנת תרנ"ב נתן את הכתב לרבי במתנה, באמרו: זו נשיקה חסידית, ובמשך הזמן אספר לך. בתרנ"ו - סיפר לו את כל המעשה.

כח. בשנת תרנ" היה הרבי (מוהרש"ב) נ"ע חולה מאד ונסע למוסקבה לריפוי.