127

סגורה בשלשת הצדדים לגמרי ואילו הה' יש לה פתח מלמעלה.

הפתח מלמטה (שבשתי האותיות) - משמעותו: "לפתח חטאת. רובץ". הסגירה מכל הצדדים - באות ח' - משמעותה: אין מקום ליציאה מ"לפתח חטאת רובץ". הפתח מלמעלה באות ה' - משמעותו: הוא אמנם במצב של "לפתח חטאת רובץ". אך יש לו פתח מלמעלה - אפשרות של יציאה ממצבו ועשיית תשובה'.

למרות שאין זה אלא פתח קטן - אומרים רז"ל: פתחו לי כחודו של מחט - וע"י כך - ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. שכן על ידי הרהור תשובה אפשר להפוך ברגע אחד מרשע גמור לצדיק גמור?.

זו שני ההבדלים תלויים זה בזה. כשאדם שרוי ברגש של התבטלות - הרי אף אם חטא ח" מהרהר הוא בתשובה, אך כשהוא בישות והתנשאות אינו חושב על תשובה.

כשהוא בטל אינו משתדל להצדיק עצמו ועושה הוא אז חשבון צדק, וכשהוא נוכח שהתנהגותו אינה ראויה שב הוא בתשובה. לעומת זה, כתוצאה מגאוה מוצא אדם חשבונות להצדיק כל התנהגויותיו''.

בא שיחות 19

ח. יתר על כ לא זו בלבד שלאחר שעשה דבר לא-טוב מוצא הוא תירוץ לכך משום שהוא רוצה להשאר צודק בעיני עצמו, אלא שמלכתחלה כשמגיע הדבר לידי קיום המצוה שעבורה יש צורך בכפיה עצמית - מוצא הוא חשבונות וטעמים שלא יצטרך לקיימה.

הרי צדקה היא כלל המצוות ". הענין האמור יובן, אם כן לגבי מצות הצדקה. ומכאן - לכל המצוות.

- כשהוא רואה עני טוען הוא את הטענה אותה השמיע טורנוסרופוס באזני ר' עקיבא?': "אם אלקיכם אוהב עניים הוא - מדוע אינו מפרנסם?" כלומר, בגלל גאותו עורך הוא חשבון בנפשו שכל אשר לו בא לו משום שמגיע לו, ואדרבה, מגיע לו יותר מזה, ואם כן - מה מקום לכך שיפריש מזה לאחרים. הרגשת ישות עצמו אינה סובלת את מציאות הזולת, ומתקבל, לכן, יפה על דעתו שאין הזולת דומה לו - ומאליו מובן לדידו שהזולת הוא עני משום שלזולת לא מגיע, ולכן - כך מהרהר הוא - מאחר שהקב"ה רוצה, כפי שהצדק דורש זאת באמת, שהלה יהיה עני, למה יתן הוא לו?

לעומת זה כשהוא בטל:

א) הרי עורך הוא חשבון נפש נוקב ודן הוא את עצמו, אם אמנם טוב הוא מן הזולת, וחשבון זה מביאו לתת