127
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ואשר לעובדה שהאדם לא הצליח עדיין בכך - עליו לדעת שאין האשם בזולת כי אם בו עצמו. הלה טוב, אך הדברים אינם "דברים היוצאים מן הלב" ולכן חסר ההמשך: "נכנסים אל הלב". צריך הוא לומר פרק תהלים שיהיו הדברים יוצאים מן הלב ואזי יהיו - נכנסים אל הלב.
ד. וכשם שבשעת יציאת מצרים - הרי על ידי התוקף של בני ישראל, בכך שלא התרשמו מן המצריים, יצאו ממצרים ואף נטלו אתם את הכסף והזהב של המצרים ואילו המצריים עצמם טבעו בים, ככתוב: "לא נשאר בהם עד אחד", וגם אותו "אחד" - פרעה - שנותר, הגיע אחרדכך לנינוה וסבל גם שם*.
כן עתה, כשנצעד בתוקף ומסירת נפש, לבלתי התרשם מאיש, יתבטלו
כל המנגדים, ותהיה הגאולה העתידה במהרה בימינו.
(משיחת אחרון של פסח, תשי"ב)
מצוות אכילת מצה: "שבעת ימים מצות תאכלו".
מצוות אכילת מצה נשארה גם בזמן הזה כמצוה מדאורייתא.
באופן כללי קיימים שלשה ענינים בפסח: פסח, מצה, ומרור. בזמן הזה אין קרבן הפסח אלא בבחינת "ונשלמה פרים שפתנו", מצות אכילת מרור - היא רק מדרבנן, ואילו מצוות אכילת מצה גם בזמן הזה מדאורייתא*.
וו ההבדל בין חמץ ומצה מוצא ביטוי בשנים:
א) בחמץ מתנשאת העיסה, ואילו במצה נשארת העיסה כפי שהיא. משמעות הדבר ברוחניות: חמץ - ישות והתנשאות, מצה - התבטלות.
לפיכך עיקר ענינה של מצה הוא לחם עוני, לפי שמהותה של המצה היא התבטלות, ודבר זה מתבטא רק בלחם עוני. למרות שמותר לאכול מצה עשירה - אי אפשר לצאת ידי מצות אכילת מצה אלא בלחם עוניי.
אף המצה שאכלו בני במצרים היתה לחם עוני.
האות ה' דומה לאות ח'. כל אחת מהן מורכבת משלשה קוים ופתוחה מלמטה. ההבדל הוא רק בכך שהח'
ישראל
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.