116

"וימררו את חייהם - היא התורה כי חיינו, בעבודה קשה - דא קושיא, בחומר - דא קל וחומר, ובכל עבודה בשדה - דא ברייתא, ובלבנים - דא ליבון הלכתא", עיין שם באריכות.

יד. כשם שענין הגלות לפי פשוטו ניתן להחלפה לענינים רוחניים, כך גם יגיעת וטרדת הפרנסה (שהיא עיקר הגלות'') אפשר להחליף ביגיעה וטרדה בתורה.

עיקרן של טרדות הפרנסה הוא הרי "רבות מחשבות בלב איש"*' עד כדי אי ידיעה מה לעשות - וזה ניתן להחלפה ביגיעה וטרדה בתורה: אדם יעמול וייגע בתורה עד שתתעוררנה אצלו סברה לכאן וסברה לכאן ולא ידע להכריע, דבר שהוא מייגע ומטריד מאד.

- הגאון הרוגצ'ובי אמר פעם שהיום הקשה עבורו בשבוע הוא יום השבת. בימי החול הרי כשנוצר אצלו זרם חזק של עיון ומתרוצצות סברות לכאן ולכאן יש לו עצה - של כתיבה, שכן אותיות הכתב מגבילות את שטף השכל וקל אז יותר להכריע, ואילו בשבת אין לו הרי עצה זו וחייב הוא, איפוא, להתייגע מאד עד שיוכל להכריע.

וכפי שמסופרל שבשעה שאדמו"ר האמצעי היה אומר חסידות היתה שוררת דממה ועם זאת היה אומר אז

לעתים: שָא, שָא. כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הסביר זאת שהיה זה כדי לעצור את "נביעת המוחין".

לכאורה: לשם מה צורך בעצירת נביעת המוחין?

בהתאם למה שדובר יובן הדבר שכן משום נביעת המוחין קשה להתעכב ולהכריע בהחלטיות: מופיעה מיד העמקה גדולה יותר המעוררת סברה הפוכה, כביטוי הרגיל במאמרי אדמו"ר האמצעי: "דלא כנ"ל".

טו. אחד הענינים הראשיים שהיו בגלות מצרים הוא: "עבודת פרך". הגמרא מסבירה" את תוכנה של עבודת הפרך בכך שנתנו "עבודות אנשים לנשים ועבודות נשים לאנשים", דבר שהוא בלתי רגיל.

גם פרט זה שבעבודת פרך יש להחליף לבחינתו הרוחנית: שתהא העבודה בתורה ומצוות יתר על הרגילות.

וכשם שבעבודת פרך שבגשמיות קלה יותר עבודת הנשים מעבודת הגברים, שהרי "איש - דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש"!:, ובכל זאת נחשבת היא לעבודת פרך משום העובדה שאין הם רגילים בה.

- כך גם ברוחניות: העבודה עצמה יכולה להיות דבר קטן, אך מאחר שבגללה חייב האדם לשנות את הרגלו